Page 203 - 22322
P. 203
שומרי הערים |203
"אדם אחד יכול לגרום נזק רב ".בראניגן רגוע עכשיו ,או לפחות
משתדל להישמע כך .באור פנסי הרחוב אני מבחין שהוא חיוור ומיוזע
למרות האוויר הקפוא" .אבל אני באמת מתנצל על גסות הרוח שלי .לא
היו כאן שומרים ממדינות אחרות כבר עשרות שנים ,בטח שלא בחורף.
ובאמת מתחיל להיות קר .שנלך?"
מת'יו מגלגל את עיניו ,ואני דורך על רגלו לפני שיתחיל לספר
לשיימוס שזה לא חורף כל עוד אתה זוכר איך נראית האדמה מתחת
לכל השלג" .נלך לאן?" אני שואל.
הוא מצביע על המונית שעדיין עומדת ,מחכה לו" .ניקח אתכם
למלון הטוב ביותר בעיר".
"זה בסדר ,הזמנו חדרים באכסניה —" מת'יו משקר במהירות.
"שטויות ,אנחנו לא נשכן שני שומרי ערים באכסניה ".הוא מחייך.
החיוך מאולץ מעט" .כל עוד אתם באירלנד ,אתם תחת חסותי .תיהנו
מזה".
הגשם נרגע לאיטו .אנחנו מחליפים שוב מבטים .לפני רגע העיר
נערכה להגן על שיימוס ,ועכשיו הוא רוצה לקחת אותנו למלון פאר.
אצל שניהם השינוי נראה קיצוני מדי ולא טבעי .ואיפה רוח העיר,
באמת? תחושת הנוכחת־נפקדת הזאת לא מוצאת חן בעיניי .האם הוא
מסתיר אותה מאיתנו?
אנחנו הולכים אחריו אל המונית .הנהג עוזר לנו לדחוף את
התרמילים לתא המטען .שיימוס מנסה לנהל שיחת חולין ושואל על
המקומות שביקרנו בהם .הוא לא נינוח במיוחד ,אבל למזלו מת'יו
משתף איתו פעולה ושמח לפטפט ,ידידותי וחביב כהרגלו .אני לא
מתרכז בשיחה ,ומביט מהחלון באנשים במעילי הגשם ובצעיפים
ובמטריות ,מחפש נפנוף אגבי או סימן זיהוי קל בעיניהן של הנשים,
אבל לא מוצא.
המלון המפואר שאליו שיימוס לוקח אותנו חדשני במראה עתיק:
עמודי שיש שחורים מבריקים ,רצפות מעוטרות ,פסלים רנסנסיים,
מעליות שקופות וצמחייה מטופחת .פעם מלונות פאר הרשימו אותי,
אבל כבר ראינו מאות מהם.
שיימוס נפרד מאיתנו בכניסה ללובי ,לא לפני שהוא נותן לנו את
מספר הסלולרי שלו" ,לכל צורך ",כך הוא מדגיש .לאף אחד מאיתנו
