Page 206 - 22322
P. 206
206רותם ברוכין|
"נהדר ",אני נאנח.
מת'יו מביט שוב לאחור ,אל המגדלים והבניינים המתנשאים
מאחורינו ,ואני יודע שהוא עדיין חושב על שיימוס.
"מת'יו "...אני מניח בקבוקי מים בתא המטען" .כמה שומרים
פגשנו? שלושה ,אם אני לא טועה .לא בדיוק מדגם מייצג .והברזילאי
לא נחשב ,הוא רץ לעזור עם איזה מונסון או טורנדו או משהו ,ובקושי
אמר שלום —"
"בדיוק .כולם היו עסוקים ,מוטרדים לפעמים .אבל אף אחד מהם
לא היה עוין".
אני זורק את החטיפים שלנו למושב האחורי" .בסדר ,הוא קצת מוזר.
אבל העיר נראית בסדר גמור .היא פינקה אותנו מאוד .ועד שלא פגשת
אותה ,דיברת איתה ,אתה לא יודע כלום .תירגע ותיהנה מהטיול ,מאטי".
הוא מוותר והולך לשירותים לפני שנצא לכביש המהיר .כשאני
נשאר לבד ,אני מגלה שגם אני לא רגוע .אולי החרדות של מת'יו דבקו
בי ,כי אני לא מצליח להיפטר מהקול המעצבן בשולי מחשבותיי ,קול
שדומה באופן חשוד לקולו של אבא ,שדורש ממני למלא חובה שאינה
שלי ,לתחוב את אפי לענייניהם של אחרים .מת'יו יהיה בלתי נסבל
למשך כל שארית הטיול אם יתברר שהוא צדק ואני טעיתי ,אבל מה
הנזק בבדיקה קטנה?
אני סוגר את הרכב ונעמד כשפניי אל העיר ,חוכך בדעתי .מובן
שאני יודע איך עושים את זה בישראל .ידעתי להשתמש בקריאה עוד
לפני שידעתי לקרוא .אבל זאת עיר של שומר אחר .היא לא מכווננת
אליי .לא בטוח שהיא תשמע אותי ,וגם אם כן ,היא לא חייבת לבוא ,ויש
סיכוי טוב שהיא לא תרצה.
אבל אם היא כן תבוא ,זה יהיה כאן ,בתחומי העיר .לא תהיה לי
הזדמנות אחרת לדבר איתה .אני עוקף את תחנת הדלק ,כורע על
האספלט בישיבה שפופה ומצמיד אליו את ידי הפרושה ,כך שכל
פיסת עור חשופה נוגעת בקרקע .זה לא חובה ,אבל זה עוזר .אני שואף
אוויר עמוק ,לאט ,ומתרכז בכל מה שראיתי בלילה שעבר ,בנהר הליפי
הגדול ובגדות האבן שלו ,בפנסי הרחוב הקמורים ,במבנים המפוארים,
העתיקים ,בספינות ,בפאבים ,באדריכלות ובהיסטוריה ,בנשים ובגברים
עם מטריות צבעוניות.
