Page 204 - 22322
P. 204
204רותם ברוכין|
אין טלפון סלולרי ,ואני מניח שלא תהיה לנו שום סיבה להתקשר אליו
בכל מקרה .הוא שואל בנימוס לאן אנחנו הולכים ,וכשאנחנו מושכים
בכתפינו בחוסר ודאות ,הוא ממליץ לנו בחום לשכור רכב — על חשבון
הבית ,כמובן — ונותן לנו כרטיסי ביקור של כמה סוכנויות .מת'יו נאנח
למראה הבעת הניצחון שעל פניי.
המיטות שלנו עצומות ,ואפילו הן כמעט חסרות נוכחות בחדר
הגדול ,עמוס המותרות .בזמן שמת'יו מתקלח ,אני מזמין ארוחה דשנה
משירות החדרים .תמיד היה לי קל יותר ממנו לנצל את היחס המועדף
שאנחנו מקבלים.
מת'יו ממשיך לעסוק בעקשנות בשיימוס ובדבלין במהלך הערב.
"בכל הטיולים שלנו אף פעם לא קרה שהן זיהו אותנו ורק שלחו אלינו
את השומר ,בין שבכפר בעל שלושה רחובות ובין שבעיר עם שני מיליון
תושבים ",הוא אומר את מה שאני כבר יודע.
אני מוזג לעצמי מיץ תפוזים ,לוגם ומעווה את פניי לטעם המרירות.
תפוזים מתוקים וקפה טוב :שני הדברים העיקריים שבגללם אני
מתגעגע לישראל .אם כי ספרד בהחלט הציעה תחרות לא רעה" .אולי
היא ביישנית".
"היא לא היתה ביישנית כשהיא בירכה אותנו באוטובוס .גם לא
עוינת כמוהו ",מת'יו אומר.
אני מניח את הכוס שלי ועובר לחסל את שארית הסטייק" .אז אולי
זה קטע תרבותי .ערים שקטות ,שומרים רכושניים .שמעתי שהתרבות
האירית יכולה להיות שמרנית".
מת'יו מביט לעבר החלון" .אני לא יודע .משהו "...הוא משתהה,
מניח את המזלג שלו והולך לסגור את החלון.
אני מגלגל את עיניי" .אנחנו בתוך התחום שלה ,אתה יודע .היא
יכולה לשמוע אותנו גם במרתף מתחת לאדמה".
"אז בוא לא נעזור לה ".הוא מנמיך את הקול שלו" .שמתי לב לעוד
משהו מוזר".
"מה?" אני מקשת לעברו גבה מעל הבירה המרה שקיבלנו והודף
אותה מעליי .אומרים שזה טעם נרכש.
"אם אבא שלך נמצא בתחום של עיר וצריך לדבר איתה כשהיא
עצמה לא מופיעה ,איך הוא עושה את זה?"
