Page 201 - 22322
P. 201
שומרי הערים |201
ומבלבל וגורם לך לחוש קטן מאוד .המודעות סורקת אותנו ,ואני חש
הפתעה ,הכרה ,ובסופן — ברכה .היא מרפה מאיתנו דקות ספורות
לפני שהאוטובוס עוצר בתחנה שלנו במרכז העיר ,ובקושי יש לנו
זמן להתאושש ולמהר למטה עם שאר התיירים העייפים .נהר הליפי
נוצץ בלילה לאור פנסי הרחוב המעוצבים ,הקמורים ,ואנחנו מושכים
את התרמילים שלנו מבטן האוטובוס ומחכים .עדיף לסיים עם זה
מהר .היא תמצא אותנו ,מלאת ידידותיות ורצון טוב וכמיהה לאנשים
שמכירים בה .אם יהיה לנו מזל ,אולי נצליח לצאת מזה מהר ,לא
לפני שהיא תתעקש לשכן אותנו במלון הכי יקר בעיר ושניפגש איתה
לארוחת בוקר.
מזג האוויר קר ,וטיפות קטנות מתחילות לרדת .מת'יו שולף את
מעיל הגשם הדק שלו .אני כבר עטוף בכמה שכבות ,כולל כובע הצמר
והצעיף שלי .אנחנו מחכים.
מי שבאה לקראתנו אינה רוח עיר נלהבת וחייכנית ,אלא אדם כבן
חמישים ,בעל ׂשיער אדמוני ששיבה זרקה בו .הוא יורד ממונית בצד
הנהר וחוצה בחופזה את הכביש ,מתעלם מהרמזור האדום ,שמשתנה
ממילא לירוק כשהוא עובר .למרות מזג האוויר הקר ,הוא נראה סמוק
וברור שמיהר לכאן .הוא בוחן את חבורת התיירים ,ולבסוף מבטו נעצר
עלינו .הוא פוסע בהחלטיות ,שפתיו מהודקות ,מצחו קמוט ,ומת'יו
בקושי מספיק ללחוש" ,ג'וני ,אני חושב שזה שומר הערים שלהן ",לפני
שהאיש הזר מתפרץ.
"מי אתם?" הוא דורש לדעת" .למה באתם לכאן?"
נדרש לי רגע להבין אותו — המבטא האירי שלו כבד ,ונשמע כבד
אף יותר בגלל הכעס .מת'יו מתאושש לפניי ,אולי בגלל ששפת האם
שלו היא אנגלית וקל לו יותר להבין ,ואולי בגלל הדחף הבלתי נשלט
שלו להיות נחמד לכל אדם שאנחנו פוגשים .אני חושד שזה קטע קנדי.
"נעים מאוד ",הוא אומר ומחייך" .אני מת'יו דייווידסון ,מקנדה —"
"שיימוס בראניגן ",הוא מציג את עצמו כלאחר יד ,ולא לוחץ את
ידו המושטת של מת'יו .למרות המעמד המתוח אני נאלץ להתאפק שלא
לחייך ,כי שיימוס הוא כל קלישאה אירית שאי־פעם נתקלתי בה —
השם ,המבטא ,ה ׂשיער .חסרים לו רק מעיל התלתנים וקדירת הזהב של
הלפרקונים.
