Page 202 - 22322
P. 202
202רותם ברוכין|
ואז הוא ממשיך ,בעוינות ברורה ,והדחף לחייך נעלם" .מה עושים
שני שומרי ערים זרים מחוץ למדינות שלהם?"
המילה זרים נשמעת כמו קללה בפיו" .מטיילים ",אני אומר ,מתאים
את הטון שלי לטון שלו .השעה מאוחרת ,אני עייף והחקירה הצולבת
הזאת לא מוצאת חן בעיניי" .יש לך בעיה עם זה?"
נהר הליפי ,שעד כה היה שקט כמו הכינרת ,מצליף בגדות האבן
שלו ,גלים גבוהים מטפסים ורסס ניתז בעוצמה על עורפנו .הרוח
שנושבת סביבנו קפואה ,והגשם מתחזק .השומר הזר שותק ומביט בנו
דרך חרכי עיניו ,דרוך כמו אקדח .אני משיב לו מבט יציב .הגשם אינו
נוגע בו ,כאילו הוא עומד מתחת לחור בענן או למטרייה ענקית בלתי
נראית" .אתם מצפים שאאמין שפשוט יצאתם לטיול קטן? שומר אינו
עוזב את הערים שלו לעולם".
ידי נשלחת כמאליה אל כיס המעיל ,שבו נחות ההגנות שלי ,אבל
מת'יו תופס בזרועי" .יו־או־נתן".
הפחד בקולו מחלץ אותי מטראנס העוינות המוזר שנקלעתי אליו.
אני מוציא את ידי מהכיס .מת'יו פונה אל שיימוס" .אלה עדיין לא
הערים שלנו ,מר בראניגן .אנחנו היורשים .אנחנו רק מנצלים את
ההזדמנות להסתובב קצת לפני שיקרקעו אותנו .לא באנו לכאן לפגוע
בך או בערים שלך".
ההצהרה נשמעת מגוחכת .לפגוע בו או בערים שלו? כל אחת
מהערים האיריות יכולה להרוג אותנו בעשרות דרכים שונות .והוא,
שנמצא בקשר עם כולן ,יכול לגרום לכך בהינף אצבע .אבל לדבריו של
מת'יו יש השפעה .שיימוס אומד אותנו במבט ארוך ,החולף על תיקי
הגב העצומים שלנו ,והמתח ביציבתו נרגע .אני כמעט יכול לחוש את
אנחת הרווחה העוברת בכל גופו ,מאצבעות הרגליים ועד קצות ה ׂשיער
הג'ינג'י .הוא מושיט לנו יד ללחיצה ,סוף־סוף .נראה שהחליט להאמין
לנו" .אני מבין .סליחה".
מת'יו ואני מחליפים מבטים תמהים כשאנחנו לוחצים את ידו,
ומת'יו שואל" ,איזה איום יכולים להוות שני בני אנוש לערים ,גם אם
הם השומרים? אתה גם שומר על כבשים מאיומים של יתושים?" הוא
מדבר בקלילות ,כמעט בבדיחות הדעת ,אבל אני מכיר אותו מספיק טוב
כדי לשמוע את החשדנות המוסווית.
