Page 207 - 22322
P. 207
שומרי הערים |207
"דבלין!"
הקריאה מהדהדת באופן שבני אדם אחרים אינם יכולים לשמוע,
ואני מחכה ,לא בטוח אם אני מעדיף שתגיע או שלא תגיע .הרוחות
שאני מכיר שונאות שאבא שלי ואני משתמשים בקריאה .אני חושב
שזה אחד הדברים היחידים שמזכירים להן שיש להן מגבלות — הן לא
יכולות להתעלם ממנה .אם זה ככה גם כאן ,השימוש בקריאה ייראה
אפילו חצוף יותר משומר זר .אבל כאמור ,היא לא חייבת להגיע .אני
לא השומר שלה .טכנית ,אני עדיין לא השומר של שום מקום .אני לא
מופתע כשהרגעים עוברים והיא לא מופיעה.
אבל כשאני קם על רגליי ,רוח העיר של דבלין עומדת מולי ,ואי
אפשר לטעות בה.
שערה עשיר ,ארוך ומתולתל ,חום עד כתפיה וסגול מכתפיה ומטה.
פניה המנומשות מאופרות בסגנון גותי .היא לובשת תלבושת ריקוד
אירי מסורתית .מתחתיה תחובים אל תוך מגפי הגשם הצבעוניים שלה
גרביים מפוספסים ארוכים .על התלתלים המקורזלים נח כובע צמר עם
שתי קרניים ויקינגיות סרוגות .אני חושד שגם הפעם אני רואה משהו
שנועד לתיירים ,ושהיא נראית אחרת עם המקומיים ,אבל ממילא רוחות
ערים משתנות כל הזמן .זוג עיניים ירוקות ,מלאות תבונה ,עומק וניצוץ
של משובה ,מביטות אליי דרך זגוגיות משקפיה ,והיא מחייכת אליי.
"לא רע בשביל שומר זר ",היא אומרת .בניגוד לשיימוס ,אין לה כמעט
מבטא אירי ,והאנגלית שלה ברורה ופשוטה" .אבל יש לך מזל שהייתי
באזור ובדיוק הקשבתי .אתה צריך לבטא את זה 'דו־בלין' כדי שאני
אשמע".
אני מחייך בחזרה ,מוזיקת רקע קלושה מארוחת הבוקר מתנגנת
בזיכרוני" .כמו בשיר".
היא צוחקת" .תצטרך להיות יותר ספציפי .יש הרבה שירים עליי".
מובן שיש .אני מביט בנמשים על פניה ,שמרקדים כשהיא צוחקת.
אני מחכך את ידיי זו בזו כדי לנקות אותן ומושיט לה יד ללחיצה.
"שלום ,דו־בלין .אני יונתן".
היא לוחצת את ידי ואז ,להפתעתי ,מדברת בעברית" ,שלום ,יו־נ־
תן ,נ־עים לה־כיר".
המבטא שלה כבד מאוד — אלו בוודאי כל המילים שהיא יודעת,
