Page 208 - 22322
P. 208
208רותם ברוכין|
אבל אני מופתע שהיא זיהתה את הצליל בכלל .היא חוזרת לאנגלית.
"מה אני יכולה לעשות בשבילך ,שומר ערים?"
אני לא בטוח מה לענות ,ומרגיש מגוחך פתאום .היא אישה בריאה,
יפה ,בטוחה בעצמה .אין עליה שום סימן מובהק של ערים השרויות
במצוקה ,בחולי או במכאוב.
היא מחכה בסבלנות ,מחייכת בזמן שאני מביט בה ,לשוני דבוקה
לחכי.
"הוא רוצה לשאול אותך על שיימוס ",אומר מת'יו.
שנינו מביטים בו .הוא נשען כנגד מבנה האבן של השירותים ,וכל
החביבות המחויכת הרגילה נעלמה מגופו" .הוא רוצה לשאול אותך אם
יש משהו בקשר לבראניגן שהיית רוצה שנדע".
היא מעבירה את עיניה ממנו אליי ,עדיין קלילה וחייכנית" .כמו
מה?"
אני מוצא את הקול שלי סוף־סוף" .למה הוא פחד שאנחנו מסוכנים
לאירלנד? לכן?"
פניה מתעננות ,עיניה מרוחקות פתאום" .לאורך ההיסטוריה שלי,
עוד מתקופת הכיבוש הוויקינגי ,הכרזות מלחמה נישאו בידי שומרי
ערים".
אני מביט בדמויות הכבשים על המטרייה .נדמה כאילו הן מקפצות
סביבה ,משלימות סיבוב שלם כשאני מסיט את המבט" .אבל זה היה
לפני מאות שנים .אולי יותר".
היא מהנהנת שוב" .שיימוס בראניגן לוקח את התפקיד שלו כשומר
מאוד ברצינות".
"בגלל זה לא באת להגיד לנו שלום?" שואל מת'יו.
היא מקשיתה את גבותיה מעל המשקפיים ומעקלת את שפתיה
לעומתו" .הערים בקנדה פחות עסוקות מאשר באירלנד ,אני מבינה.
פחות חיי לילה ,יותר גריפת שלג?"
הצחוק מתמלט מחזי לפני שאני מספיק לרסן אותו .מת'יו תוקע
בשנינו מבטים נזעמים .גם דבלין צוחקת" .חשבתי לתת לכם לישון
בשקט ,אבל למען האמת ,לא ציפיתי שתעזבו כל כך מהר ...אי אפשר
לשכנע אתכם להישאר עוד לילה?" היא קורצת אל מת'יו ,ואני לא
יכול שלא לחייך .היא בדיוק כמו כל אחת מהרוחות האחרות שנתקלנו
