Page 200 - 22322
P. 200
200רותם ברוכין|
"אני אסתכל הרבה מהחלון ואנשום נשימות עמוקות ואקח כדורים
נגד בחילה "...הוא מצמצם את עיניו" .מה?"
אני מחייך" .סתם ,חשבתי לעצמי — קנדה פעם היתה בשליטה
בריטית ,לא? איך זה שאתם לא נוהגים בצד שמאל של הכביש?"
זו הרמה להנחתה ,אבל מת'יו לא נוגס בפיתיון" .ג'וני ,מה?"
אני נע במקומי באי־נוחות ומצביע על ה"לונלי פלאנט"" .כתוב כאן
שהתחבורה הציבורית באירלנד היא ,אה "...אני מחפש ביטוי מספיק
עדין באנגלית" .לא יעילה במיוחד .במיוחד ב ...אה ,חורף".
הוא בוהה בי לרגע ,ואז מרים את הספר ומדפדף בו בקדחתנות .אני
נאנח ומוותר על המשך השינה.
עד שאנחנו נוחתים בדבלין ,הוא עצבני שוב.
דבלין ,אירלנד2003 ,
נהגי המוניות פונים אלינו בחביבות יוצאת מגדר הרגיל כשאנחנו
יוצאים מנמל התעופה ,ועוזרים בשמחה גם כשאנחנו מבקשים הכוונות
לתחנת האוטובוס הקרובה .אנחנו מחליטים שזו חביבות טבעית ,ולא
כזו שנובעת מכך שמישהו שלח אותם .או מישהי .כצפוי ,אין מכאן
אוטובוסים למקומות שאינם ערים .אני מציע שוב לשכור רכב בנמל
התעופה ולצאת לכיוון הנופים הכפריים .אבל השעה אחת בלילה ,שנינו
סחוטים ,והדבר הכי טוב שנוכל לעשות כרגע יהיה למצוא לעצמנו איזו
אכסניה בדבלין ולהמשיך החוצה בבוקר.
ככל שהעיר גדולה ,עמוסה ועסוקה ,לוקח לה יותר זמן להכיר
בנוכחותנו .הממוצע הוא כמה שעות .הפעם זה קורה מהר יותר.
כשהכביש המהיר מפנה את מקומו לאזור תעשייה ולבניינים גבוהים
בשולי העיר ,מודעות עצומה שוטפת אותי כמו גל .ה ׂשיער על
עורפי סומר ,וצמרמורת חולפת בי ומשאירה את קצות אצבעותיי
מעקצצים ואת ראשי סחרחר .לצדי מת'יו מתנשף .אוזניו סמוקות
ולחייו חיוורות ,ואני מתאר לעצמי שגם אני נראה ככה .התחושה היא
כאילו אתה נמלה שענק עצום תפס בתוך כף ידו ,הרים אותה באוויר
לגובה עשרות מטרים ,בירך אותה לשלום בקול רועם ומחריש
אוזניים ,ואז הניח אותה בחזרה על האדמה .זה לא כואב ,רק מפחיד
