Page 193 - 22322
P. 193
שומרי הערים |193
בה .היא מגלגלת את עיניה" .מה? חשבת שאנחנו זורקות עליך ג'אנק
בשביל הכיף?"
"כן .כלומר ,לא ...חשבתי שאלו מזכרות וברכות שלום .הגנות
פועלות רק מחוץ לגבולות הארץ .את רוצה להגיד לי שצפיתן משהו
כזה?"
"לא כזה ,מן הסתם ",היא אומרת" .אבל שומר הוא יקר ערך .עדיף
להיות מוכנות לכל מצב .ולמען האמת ,לא היינו מוכנות מספיק".
רגליה מתנתקות מהקרקע" .אביא לך את השאר עד הערב .אל תעבור
את הגבול לפני שאמסור לך אותן".
היא באמת מתכוונת לאפשר לי ללכת .אני ממשיך לבהות בה .רק
לפני כשעה היתה מוכנה להילחם כדי שלא אציב רגל על אדמת יריחו.
ההגעה לימית מסוכנת בהרבה ,במיוחד בהתחשב במי שמחכה לי שם.
ובכל זאת ,אני יודע שאני חייב ללכת.
וגם היא יודעת ,אני מבין.
"תודה ",אני ממלמל בעליבות ועונד את המחרוזת על צווארי .היא
מהנהנת ,פניה חתומות ,אבל כשמבטה פוגש במבטי ,אני רואה הכול:
את חורבן הבית הראשון ,מקדש שלמה נופל לצבאותיו של נבוכדנצר,
את טיטוס וצבא רומי צרים על חומותיה של העיר עד שהם מכניעים את
המרד ומחריבים את בית המקדש השני ,את נושאי הצלב פולשים לעיר,
רוצחים את תושביה המוסלמים והיהודים ומותירים אותה חרבה .וכל
אותו זמן מישהו תמיד נמצא בזווית מבטה ,דמות שהיא כמעט מסוגלת
לראות ,רק כמעט — גבר זר־מוכר שפניו וגופו ודמותו משתנים מתקופה
לתקופה ,אך עיניו התכולות הבהירות נותרות קפואות וקשות ,והן תמיד
צופות בה.
אין לי אוויר .אני משתנק ,נשען על המכונית לתמיכה ומנסה להשיב
את נשימתי .היא אוחזת בי במהירות ,עיניה קרובות מאוד ,נוצצות
אליי כמו נרות בסיור חנוכיות בנחלאות .אלפי שנות ההיסטוריה עדיין
מביטות בי מעיניה ,אבל המשקל שאיים למוטט אותי מוסר ,משאיר
אחריו רק הד עמום של כאב ואבל.
"סליחה ",היא ממלמלת ותומכת בי" .לא חשבתי .רק רציתי שתדע.
אני זוכרת הכול עכשיו .כשסדום מצאה את האמת בזיכרונות שהשאיר
לך ,היא שיחררה גם את הזיכרונות שלי ממנו .קין היה שם תמיד .זו
