Page 53 - 22322
P. 53
שומרי הערים |53
"לא לנצח ",אני מוחה" .רק עד שזה יעבור להם .יש לך משהו
לאכול?"
היא נאנחת ומעבירה לי שקית בד תפורה בגסות ,שללא ספק הכינה
במו ידיה באחת הסדנאות .בתוכה אני מוצא בקבוק של מיץ רימונים
סחוט ,פיתה דרוזית ,עדיין חמה ,וקופסת פח עם סלט ירקות קטנטנים
מגינת הירק — פלפלים ,מלפפונים ועגבניות שרי .כשהשנה שלי כאן
תסתיים ,לעולם לא ארצה עוד לאכול ירקות שאינם בגודל הטבעי
שירקות אמורים להיות בו .אבל כרגע אני גווע ברעב ,וזו סעודת מלכים.
"זה לא אומר שאני סולח לך ,את יודעת ",אני אומר בפה מלא" .כל
הדבר הזה הוא אשמתך".
היא משמיעה נחרת בוז ממעמקי גרונה ,ואז נשכבת על גבה ,פניה אל
הכוכבים ,ומקפלת את זרועותיה מתחת לראשה .בזווית הזאת אני מצליח
לבחון אותה סוף־סוף בתשומת לב .עורה צרוב שמש ,זרועותיה ורגליה
שריריות מהעבודה בגרעין .שערה סמיך וארוך כל כך ,שהיא היתה
עלולה להיראות כאילו היא שוכבת בתוך קן ציפורים ,אלמלא החרוזים
הצבעוניים השזורים בעשרות הצמות הקטנטנות .אותם חרוזים מעטרים
את מפרקי ידיה וקרסוליה .שפתיה מעט סדוקות מהיובש ,וגרגרי חול
דבוקים לרגליה .היא די חמודה ,ואני לא בטוח למה אני לא מתחיל איתה,
למה אני אפילו לא חושב עליה בצורה כזו .אולי זה היגיון פשוט :עדיין
יש לי יותר מחצי שנה פה ,ואם זה ייגמר רע ,לא תהיה דרך להימנע זה
מזו במקום הקטנטן הזה .אבל היגיון פשוט לא עצר אותי בעבר.
דבר אחד ברור לי — אם אני רוצה להמשיך להסתובב בחברתה ,אני
חייב לשאול .המבוכה רק תגדל ככל שאחכה .אני בולע את רוקי ומביט
בה" .תגידי ,איך קוראים לך?"
ראשה מסתובב אליי ,והיא בוהה בי לרגע ארוך" .די ,נו ",היא
מתרוממת לישיבה ומחייכת" .אתה באמת לא יודע?"
"נו ,סליחה ".אני סוגר את בקבוק מיץ הרימונים ,אבל היא מוציאה
אותו מידיי ולוגמת ממנו" .את צדקת .אני די שונא אנשים .אני לא
עושה מאמץ מיוחד לזכור את השמות שלהם ,גם אם הם כאן חודשים".
"לא ,זה לא זה ...כלומר ,כן ,אני די בשוק שאתה לא יודע את השם
שלי ,אבל "...היא נדה בראשה ,החיוך על שפתיה מתרחב" .פשוט הייתי
בטוחה שהצעת את השם של היישוב בכוונה בשביל לעצבן אותי".
