Page 57 - 22322
P. 57
שומרי הערים |57
עצבניות עליה ועלולות לעשות משהו בלתי צפוי .אני לא יכול להמשיך
להיות פחדן .להשתמש בקריאה זו גסות רוח ,כן .אבל אין לי ברירה.
אולי רק ניסיון אחד אחרון.
אני יורד ַלחוף דרך אלנבי ,מתחמק בקושי משחקני המטקות
והכדורשת .ליד המים אני כורע ומושיט יד ,נותן לגלים ללחך את
אצבעותיי .זה הימור קלוש ,אבל היא אוהבת את הים" .אני יודע שאת
לא רוצה לפגוש אותי ",אני מדבר אל המים ומרגיש די מטופש ,אבל
ממילא רוב האנשים סביבי עסוקים באימונים מכדי להביט בי ,ואם
מישהו יביט בי ,לא אהיה התימהוני המוזר ביותר בעיר הזאת .אני
מרים חול רטוב ונותן לו לטפטף מבין אצבעותיי" .הי ,תקשיבי ,אני
לגמרי מבין .גם אני לא הייתי רוצה לפגוש אותי אם הייתי במקומך.
אבל אנחנו חייבים לדבר".
כשאני טובל את היד שוב במים ,אני מרגיש משהו .הפתעה ,כעס,
ובעקבותיהם — משיכה .אני לא בטוח אם זו משיכה מנטלית או שהגלים
ממש מושכים אותי פנימה ,אבל התוצאה זהה .אני מאבד שיווי משקל
ונופל למים.
כשאני קם ,מקלל ומנער חול רטוב מהחולצה שלי ,היא עומדת
מאחוריי .אני מרגיש אותה עוד לפני שאני מסתובב.
היא נראית בדיוק כמו בפעם האחרונה שראיתי אותה ,ואני חושד
שזה מכוון .חצאית חוף בצבע הכתום העז של מסגד הים ביפו ,גופייה
אדומה עם הדפסים של נינג׳ות ,משקפי היפסטרים ו ׂשיער עם פסים
כחולים .החידוש היחיד הוא סרט ההזעה שמחזיק את ה ׂשיער מעל
מצחה והרולרבליידס .איך היא עלתה איתם על החול הזה?
"היי ",אני ממלמל.
"היי ",היא אומרת ,והקול שלה עשיר ושקט ורך ,כמו שאני זוכר.
"את נראית טוב".
"גם אתה".
אני מחייך ,וחש הקלה לראות שגם השפתיים שלה מתעקלות .אני
מלא בחול ובמי ים" .אני מניח שזה הגיע לי".
היא צוחקת ,צחוק של רוח ים שמנערת מקלות של ארטיקים מעל
החופים" .מצטערת .הפתעת אותי .זה לא היה בכוונה .למרות שזה
באמת הגיע לך".
