Page 61 - 22322
P. 61
שומרי הערים |61
האוניברסיטה" .שיתלוננו .התושבים מרוצים .היית מעדיף שכל העיר
תפתח עניין בהתבטטות מול הטלוויזיה?"
"אם תמשיכי ככה ,הן עלולות לכנס מועצה".
"ש ְיכנסו ".היא מחייכת שוב .אין שמחה בחיוך הפעם" .ייקח להן
יותר מדי זמן להגיע להחלטה ממילא".
יותר מדי זמן? לעומת מה? כל עוד עיר קיימת ,הזמן שלה הוא
נצחי .היא קולטת את זה שנייה לפניי ומכווצת את שפתיה .מה היא
זוממת? אני מתקרב אליה .בדרך כלל יש לה ריח של ים .עכשיו יש
לה ריח של קפה הפוך .אולי פשוט בגלל שכל כך התגעגעתי אליו.
"אביב ".היא הופכת דרוכה ונוקשה כמו מגדל רב־קומות כשאני
משתמש בשם החיבה שלי אליה .אני מושיט יד לקחת את ידה ,אבל היא
מושכת אותה לאחור במהירות .לרגע אני רואה מרי בעיניה ,אבל אז היא
נאנחת ,ונראית עייפה מאוד" .עזוב אותי לנפשי ,שומר ",היא אומרת,
כמעט מצווה ,ומסתובבת להתגלגל בחזרה אל הטיילת .הרולרבליידס
מחליקים בקלילות על החול כאילו היה כביש חלק ,אבל היציבה שלה
כבדה ,תשושה ,היא היתה צריכה להיות נמרצת כמו אצנית אולימפית.
עוד חידה .אני רץ אחריה ,תופס את זרועה" .אביב —"
"האיש הזה מטריד אותך ,גברתי?"
האדם שעומד מצדה השני אינו אחד מהמתאמנים ,אבל הוא לבוש
בחולצה שמזכירה את גופיות המרתון — אדומה ,עם הסמל Aעליה.
הוא נמוך ממניׂ ,שערו כהה ,עיניו בהירות ,תכולות וחודרות ,וכתם לידה
מעטר את צד פניו .אני מופתע מאוד שהוא הבחין בה ,ולפתע מבין איך
הסיטואציה כולה עשויה להתפרש וממהר להרפות מזרועה.
"זה בסדר .תודה לך ".אביב מחייכת אליו ומביטה שוב בי" .אני
מסוגלת בהחלט להתמודד איתו".
דרך מעודנת להזכיר לי מי שולטת בעימות .היא לא באמת תפגע
בי ,אני יודע ,אבל בכל זאת נרתע לאחור.
"אכפת לך?" אני אומר לו" .אנחנו בשיחה אישית פה".
"אני חושבת שסיימנו את השיחה האישית ",היא אומרת בקול לא
נעים.
אני רוצה להתנגד ,אבל זה בלתי אפשרי כשהאיש המוזר הזה עומד
לצדנו וצופה בי בעיניים הבהירות והנוקבות שלו .אני לא יכול באמת
