Page 63 - 22322
P. 63
שומרי הערים |63
רמת גן ,ישראל2017 ,
ביציאה מהעיר אני עומד בצומת נמיר־ארלוזורוב עוד רבע שעה בזמן
שחבורת מפגינים חוסמת את האזור .לא הפגנה נגד הכיבוש או נגד יוקר
המחיה ,אלא למען ביטחונם של יישובי עוטף עזה .זה כשלעצמו לא
מפתיע אותי כמו הסיסמאות "לשטח את עזה"" ,עין תחת עין" ,וסיסמה
שלא ראיתי כבר שנים" ,תנו לצה"ל לנצח" .רבים מהמפגינים לבושים
בחולצות "להט"בקאים למען ארץ ישראל השלמה" ,ארגון שמעולם
לא שמעתי עליו ,למרות שאני משתדל לעקוב אחרי עמותות וארגונים
חדשים.
אני נוסע הלאה ,מתאמץ לאסוף את מחשבותיי ,להחזיר את
הזיכרונות לקופסה הסגורה והאטומה שבה נחו .כשאני פונה סוף־סוף
לז׳בוטינסקי ,עצבני וקודר כמו ענני סערה ,אני לא מופתע לראות
את רמת גן וגבעתיים מחכות לי ליד תחנת הדלק בצומת עלית .אני
מתפתה ללחוץ בכוח על דוושת הגז ולהסתלק ,אבל יודע שהן רק יחכו
לי בצומת הבא ויהיו עקשניות יותר .מגיעות להן תשובות ,אבל כל מה
שאני יכול לומר להן הוא שאני עדיין לא יודע מה קורה ,שאני צריך
להמשיך לחקור ,לחשוב ,אולי לפתוח ספר או שניים .אולי אפילו יהיו
להן תובנות על המפגש המבלבל שחוויתי .כשאני מתחיל להאט ,אני
מבין פתאום שהן לא לבדן .רמת השרון כאן ,וגם חולון ,בת ים והרצליה.
כל השכנות שלה ,מכל הגבולות .משהו לא בסדר .משהו קרה בזמן
שהייתי בעיר.
אני עוצר בצד הכביש ,ובקושי מספיק לכבות את המנוע לפני שאני
נמשך החוצה.
"מה קרה?"
"אתה בסדר?"
"היא עשתה לך משהו?"
"היית בסכנה?"
"למה לא זימנת אותנו? למה לא השתמשת בקריאה?"
"סכנה?" אני מצליח להשחיל בקושי דרך מבול השאלות שניתך עליי.
רמת השרון וגבעתיים מחליפות מבטים .הרצליה מסירה מראשה
כובע רחב שוליים" .הוא לא יודע".
