Page 59 - 22322
P. 59
שומרי הערים |59
בי ,ואני מטלטל את ראשי כדי להעלים את הזיכרון .הטיולים האלו היו
לפני כמעט חמש־עשרה שנה ,אבל אני לא מופתע שהיא זוכרת" .הוא
שלח לי את העלה הראשון בתור בדיחה .הוא שונא מייפל .שלחתי
לו בחזרה ממתקים ישראליים ,חרציות מיובשות ותמונות .זה מצא חן
בעינינו .אנחנו עדיין שולחים חבילות עם שטויות קטנות ,כדי להרגיש
כאילו אנחנו יכולים לבוא לבקר".
"מכתבים ",היא אומרת ,חיוך עקום על שפתיה" .בדואר? כמו בימי
הביניים?"
אני מקבל את העקיצה ומחייך ,מושך בכתפיי" .נחמד שיש משהו
לצפות לו .מישהו שכותב לי מכתבים".
היא יודעת שיש לי מעט מאוד חברים .קשה לשומרי ערים ליצור
קשרים אנושיים .קשה להם ליצור כל סוג של קשר שאינו עם הרוחות.
פשוט אין לזה זמן.
העיניים שלה רכות עכשיו" .והיית נותן לי את כל העלים שהוא היה
שולח לך".
"זה לא היה כזה עניין גדול ",אני ממלמל .דווקא עכשיו ,כשהאזהרה
השקטה נעלמה מעיניה ,אני חש פחות נינוח ,יותר מתוח .אני יודע
להתמודד עם ערים זועמות .אני לא יודע להתמודד עם זה" .ממילא
הייתי מאבד אותם או הורס אותם בטעות .ואת כל כך אהבת אותם".
"כן ".עיניה מתערפלות שוב" .אני זוכרת שהראית לי אותם
בתצלומים פעם .לא יכולתי להאמין שיש מקום שגדלים בו עצים כאלו,
שהשורשים שלהם קבורים מתחת לשלג והשלכת שלהם כל כך ורודה
ואדומה וכתומה .חשבתי ,הלוואי שהייתי יכולה לראות את זה באמת.
רק פעם אחת".
כולן חולמות על מקומות אחרים .והיא ,אני חושב ,יותר מאחרות.
אולי בגלל זה התאהבתי בה .גם אני חלמתי על מקומות אחרים" .אני
מתאר לעצמי שטורונטו בטח מרגישה אותו הדבר לגבי הסיגלונים
המדהימים שלך ",אני אומר ,ומיד מתחרט .יותר מדי זיכרונות נישאים
במילים .אני והיא הולכים יד ביד בשישי תחת עצים סגולים על מדרכות
סגולות משלכת ,פרחי הסיגלונים נופלים ב ׂשערי ,והיא צוחקת כשהיא
שולחת יד לשלוף אותם...
"סיגלונים פורחים פעם אחת ,בתחילת האביב .אחר כך הם נושרים".
