Page 60 - 22322
P. 60
60רותם ברוכין|
אני חש אבוד במטאפורה ,ותוהה איך הגענו לדבר על נושא רחוק כל
כך מזה שהתכוונתי לדבר עליו .העיניים שלה השתנו מצבע ים לצבע
הסיגלונים ,ואני נזכר בעל כורחי שהפעם האחרונה שלנו יחד היתה
באביב .הזיכרונות צפים על פני השטח כנגד רצוני ,זיכרונות של עור
רך ועדין כמו ענן תחת ידיי ,של ׂשיער פרוע ששמץ הכחול בתוכו הוא
הצבע היחיד שאינו משתנה ,מלטף ומדגדג את עורי כמו גלי ים ,של
ידיים עם אצבעות ארוכות כמו ענפי עצים ,עם ציפורניים חדות שהיו
ננעצות בעור שלי...
"רגע .הכנסת צמחים לישראל בלי אישור לייבוא?" היא שואלת,
והבעתה הרכה נעלמת .עיניה מתכווצות ,וקמטים חורצים את מצחה.
"והוצאת מכאן צמחים בלי אישור ייצוא?! אתה יודע כמה זה חסר
אחריות? מה זה עלול לעשות לפלורה ולפאונה המקומיות?"
אני מתכווץ .לא ,האמת שלא ידעתי .אבל הייתי צריך" .אני מצטער.
לא חשבתי .איך משיגים אישור?"
"זה לא כל כך פשוט .אבל לפחות תן לאחת מאיתנו לבדוק את
החבילות שאתה מקבל ".היא נדה בראשה ,פניה זועפות" .ציפיתי ממך
ליותר".
איך המפגש הזה הפך לשיחת נזיפה? אני נאנח ומנער את ראשי.
מי המלח דביקים על עורי ,מתערבבים בזיעה .אני צריך מקלחת" .את
יודעת למה אני כאן?"
היא צוחקת שוב ,אבל הפעם הצחוק הוא יותר כמו נהמה קרה של
מטוס ממריא בשדה דוב" .מי הלשינה לך?"
"היה להן על מה להלשין?"
"מקומות משתנים כל הזמן ".כאילו כדי להוכיח זאת ,לרגע דמותה
מבזיקה במהירות בין חמש נשים שונות ,ואני בקושי מספיק לראות
את השינוי ,רק קולט בחטף שיער זהוב" .אבל יש כמה מאיתנו כל כך
תקועות ,ששינוי בערים אחרות מדרדר אותן לפרנויה".
"וזה כל מה שזה? אז מאיפה הגיע העניין הפתאומי שלך בספורט?"
"ספורט זה נהדר .תסתכל סביבך — אתה שומע מישהו מתלונן?"
"הערים מתלוננות".
היא מושכת בכתפיה ומשלבת את ידיה על חזה .צמידי המתכת
שעל מפרקי ידיה חורקים זה כנגד זה כמו רכבות עוצרות בתחנת
