Page 64 - 22322
P. 64
64רותם ברוכין|
"לא יודע מה?"
"מהרגע שנכנסת אל תוך העיר ,לא הצלחנו לעקוב אחריך .היא
חסמה אותנו ".חולון תולה בי עיניים גדולות ומבוהלות .היא נראית כמו
ילדה בת עשר לכל היותר ,דמות שאימצה לעצמה בשנים האחרונות.
בדרך כלל זה קצת מטריד ,כי היא עדיין מדברת ומתנהגת כמו עיר בת
שמונים .הפעם קולה קטן ומפוחד ,כמעט כמו ילדה שאיבדה את הוריה
בקניון" .אמרתי לכן שהייתן צריכות ללכת איתו!" היא גוערת ברמת גן
ובגבעתיים ,ואז מתנפלת עליי בחיבוק חונק .אני טופח על גבה במבוכה.
אני חושב שבפעם האחרונה שחיבקתי אותה הייתי ילד קטן בעצמי.
גבעתיים מוציאה מטפחת שחורה עם דוגמת כוכבים רקומה מתיק
הצד שלה ומעבירה אותה לחולון ,שמרפה ממני ומקנחת את אפה ברעש.
"איך יכולתן לשלוח אותו לשם לבד?" ממשיכה רמת השרון" .מה
אם משהו היה קורה לו?"
"זה לא כאילו הוא טרח להשריץ ילדים לפני שהמשוגעת הזאת
רוצחת אותו ומפזרת את החתיכות שלו ליונים בכיכר דיזנגוף ",בת ים
אומרת ,ועשן הסיגריה שלה צורב בעיניי.
"הי!" אני אומר" .דבר ראשון ,אני עומד כאן לידכן ,אז תפסיקו
לדבר מעל הראש שלי .דבר שני ,כמו שאתן רואות ,אני בסדר גמור .היא
לא עשתה לי כלום .רק דיברנו ".אבל המחשבות שלי שוב רצות קדימה.
למה היא לא נתנה להן להיכנס? רוח עיר צריכה להשקיע מאמצים
אדירים בחסימה כזו .פרטיות? לא ,היא אפילו לא ידעה שנכנסתי לעיר
עד השיחה שלנו .אני לא חושב שהיא שיקרה לי — לא לגבי זה ,לפחות.
"דיברתם?" חוזרת אחריי הרצליה ביובש" .חמש שעות?"
"לא .לקח לי הרבה זמן למצוא אותה".
הן נראות ספקניות .הן צודקות .אני השומר .ערים תמיד יודעות
כשאני מגיע ,ובדרך כלל אומרות שלום או מופיעות בתוך חמש דקות
לכל היותר .בפעם האחרונה שרוח עיר לא שמה לב לנוכחותי בשטח
שלה במשך זמן רב כל כך ,זו היתה קריית שמונה ,והיא היתה תחת
מתקפת קטיושות .מצאתי אותה רק אחרי שעתיים וחצי של שיטוטים,
מנגנת בגיטרה לחבורת ילדים באחד המקלטים .אבל אין שום מלחמה
בתל אביב.
לפחות לא כזו שאני יכול לראות.
