Page 62 - 22322
P. 62
62רותם ברוכין|
להסביר לו שלאישה הקטנה שעומדת מולו יש הכוח למעוך את שנינו
כמו מקקים .ובלי קשר ,אני לא רוצה להיראות כמו מטרידן .אני מוותר.
"כשתרצי לדבר ,אני אהיה פנוי .בכל שעה ",אני אומר ,ומתכוון לזה.
אין לי מושג מה קורה כאן ,אבל אני לא עומד להרפות.
היא מושכת בכתפיה ,אדישה ,מכנית .אני פונה ללכת .כשאני מסובב
את ראשי חצי דקה אחר כך ,לא רק היא נעלמה ,אלא גם הוא.
למרות דרישתה המפורשת ,אני לא עוזב אותה לנפשה .נשארתי עם
יותר שאלות מאשר תשובות מהמפגש הקטן והכאוב שלנו .אני מסתובב
בטיילת ,חופר בזיכרונותיי ,מנסה לשחזר דפים רלוונטיים מתוך
הספרים של אבא ,הולך לאט ,בוחן את תנועת האנשים סביבי ,מעביר
את ידיי שוב על בניינים ,גדרות ,עצים ,מנסה למצוא את התשובות שלא
נתנה לי ,אבל אני לא מרגיש אותה שוב .היא נעלמה ,או יותר נכון ,לא
מעוניינת לתקשר איתי.
אני חוזר לרכב ומגלה שהמכונית שלי מכוסה בעפר ,כאילו עמדה
מתחת לאתר בנייה .אין שום אתר בנייה בקרבת מקום ,כמובן" .יופי.
מאוד בוגר מצדך ",אני לוחש לאוויר .אין תגובה .אבל כשאני פותח
את דלת הרכב ,אני מרגיש עיניים נחות ע ַליי .בצדו השני של הכביש
עומדת אישה צעירה ,בלונדינית ,לבושה בשמלה לבנה ארוכה .הפנים
שלה אציליות ,גאות ויפות ,הגוף שלה אתלטי ,וה ׂשיער הבלונדיני שלה
אסוף על קודקודה בתסרוקת מיושנת .היא מחזיקה בידה מוט ,אולי
כזה של קפיצה ,אני לא בטוח .כשאני פוגש במבטה ,אני מצטמרר .אין
שמץ של עניין במבט הזה .רק קור ,התנשאות ואיבה .למה היא מסתכלת
ע ַליי ככה? האצבעות שלי מעקצצות .אני מחליט להתקרב ,אולי לדבר
איתה ,אבל כשאני עומד לחצות את הכביש ,היא מדברת פתאום וקולה
החד עוצר אותי .אני לא מבין את המילים — השפה זרה ,ולא נשמעת
כמו שום שפה שאני מכיר — חוויה משונה עבורי ,כי אני מסוגל לזהות
כמעט כל שפה שמדוברת במדינת ישראל ,גם אם אני לא דובר את כולן.
אולי היא תיירת ממדינה קטנה וזרה? על כל פנים ,גם בלי להבין מילה
מדבריה ,אני לא אוהב את הטון שלה .צל חיוך חולף על שפתיה ,ואז
אני מקלל ונאלץ להירתע לאחור כשאני כמעט נרמס על ידי מה שנראה
במבט ראשון כמו עדר סוסים פראי ,אבל אז מתברר לי שיש רוכבים
על גביהם ,ללא אוכף .כשהשיירה חולפת ,האישה נעלמה .עוד חידות.
