Page 66 - 22322
P. 66
66רותם ברוכין|
"כמובן ,אם אתה לא רוצה אותו "...רמת גן אומרת.
אני כמעט חוטף את הספל מידיה .אני לוגם ,ועוצם לרגע את עיניי.
הקפה מושלם .מוצלח יותר מכל קפה ששתיתי בשמונת החודשים
האחרונים .אני פוקח עיניים לבהות בה" .חשבתי ש"...
"אל תיראה מופתע כל כך .אמרתי לך שיש לנו בתי קפה מצוינים.
אתה זה שהתעקשת לא להקשיב ",אומרת גבעתיים ,והטון שלה תואם
את הבעתה של רמת גן.
"סליחה .ותודה .זה קפה מעולה".
היא לא מגיבה ,אבל עיניה נוצצות אליי מעבר למשקפי השמש עם
התותים.
"הי ",אומרת רמת השרון ומביטה במשקפיים בחשדנות" .זה לא
שלי?"
"אני אשמח ללכת לבית הקפה שמגיש את זה ",אני אומר לפני
שרמת גן מספיקה לענות ,והיא מהנהנת ומחייכת.
אני מתעורר לבדי על סדינים לבנים נקיים ,רכים וריחניים ,במיטה
עצומת ממדים .לרגע אני מנסה להיזכר איפה אני — השיחות אתמול
בלילה נמשכו עד שעה מאוחרת מאוד ,ואני די בטוח שלקראת סופן
נרדמתי כמה פעמים .רמת השרון העבירה תדרוך ארוך על המידע
המודיעיני שהשיגה ,וגם אני נאלצתי לחזור על תיאור הפגישה שלי עם
תל אביב כמה וכמה פעמים ,ובכל חזרה הייתי עייף יותר והצלחתי פחות
להשמיט את הפרטים האישיים מהסיפור .הן דנו בכובד ראש בזימון
מועצת ערים ובאמצעים להתמודדות עם העיר הסוררת שהפריעה כל
כך לכולן בשגרת חייהן ,מנופפות בשוויון נפש בגזירות כמו "חסימות
גבולות"" ,תב"א"" ,עיכוב תחבורה ציבורית בצירים מרכזיים" ו"הנחות
בארנונה לצעירים שעוזבים את תל אביב" .הניסיון שלי להרגיע את
הרוחות — תרתי משמע — היה מועיל כמו לנסות לשנות את כיוונו של
טורנדו עם שואב אבק.
אני מתיישב ומביט סביבי בחדר היוקרתי — סוויטת דלוקס ,כנראה,
מוארת באור השמש שמתגנב מבעד לווילון המהודר .האף שלי הוא
שהעיר אותי :מכיוון הדלת נישאים ריחות של פנקייקים ,אומלטים ומיץ
תפוזים טרי.
