Page 70 - 22322
P. 70
70רותם ברוכין|
סדום מחווה על הגבעה מולה בידה" .עשית דרך ארוכה ,נוטר .אנא ,שב
וסעד את לבך".
אני בוהה בה לרגע ,אבל אני לא רוצה להיות חצוף ,אז אני פשוט
מתיישב על הגבעה ,מרים קצת מלח בכף ידי ומניח אותו על לשוני.
"אה ...תודה ".אני נע באי־נוחות ,והמלח שורט אותי דרך מכנסי הג׳ינס.
היא סוקרת אותי מכף רגל ועד ראש" .בטוחה הייתי כי כאשר נתראה
בשנית ,תכיר לי את בנך".
"אין לי בן ",אני אומר בגסות ,כי לא באתי עד כאן בשביל שעוד
אחת מהן תשאל אותי מתי כבר יהיו לי ילדים .ואז אני מבין את משמעות
דבריה ,נזכר בילד בן השש ונתקף אשמה" .זו הסיבה היחידה ששומרים
מבקרים אותך?"
היא מהנהנת" .וכי למה תבקרוני? אין בי מקום עוד .אין בי חיים.
אני היא הלקח ,התוכחה ,המשל והנמשל .אני מלמדת את ילדיכם שלא
לנטוש את חובתם".
אני חש את קצות אוזניי בוערים ,אבל היא צודקת .זו היתה המטרה
שלשמה הביא אותי אבא לכאן .וזה הצליח .לפחות לתקופה מסוימת.
אני נושם עמוק" .את יודעת מה קורה בתל אביב־יפו?"
היא מהנהנת" .ההרים מתלחשים על אירועים גדולים המתלקחים
בערי החוף .אבל אינני מניחה שהגעת עד לכאן רק כדי לספר לי על
כך".
"רציתי לשאול ",אני מהדק את ידיי על גבישי המלח הגדולים" .על
השומר שעזב אותך".
עיני הענבר שלה מתקשחות .קול עמוק ,כמו רעם שבוקע מתוך
האדמה ,מתגלגל סביבנו ,ולרגע אני חושש שבולען עומד לפעור את פיו
ממש מתחת לגבעה שעליה אנחנו יושבים .ואז היא עושה משהו שלא
ציפיתי — היא מחייכת" .אהבנו זו את זה לתקופה קצרה ומאושרת".
החיוך נעלם" .עם חלוף הזמן ,שנגע בפניו וב ׂשערו ובעיניו ,אך הותיר
אותי ללא פגע ,קשתה עליו האהבה .הוא החל לנטור על האלמוות .יום
אחד הוא פשוט נעלם".
הלב שלי קר כמו קשר של שורשי עץ מייפל קפואים מתחת לשכבות
קרח .ובכל זאת ,ידעתי .בגלל זה באתי לכאן.
"והוא לא חזר כש"...
