Page 72 - 22322
P. 72
72רותם ברוכין|
שכחו אותנו ,נותרו נוטרי המקומות בני האנוש היחידים המסוגלים
להכירנו ,לזוכרנו ,לשוחח עמנו .חייכם מוקדשים לקשר עמנו .מאז
ומעולם היו יחסים עמוקים יותר חלק ממחזור זה".
"מי?" אני שואל" .אילו שומרים? ואילו רוחות מקומות?"
היא צוחקת שוב .הפעם הצחוק נשמע זקן מאוד .המלח באוויר
מגביר את המחנק בגרוני" .סודות אלו אינם שייכים לי או לך ,נוטר
המקומות .אוכל לספר לך רק את סיפורי שלי ואת סיפורך שלך".
אני מופתע לחוש את ידיי רועדות .היא זקנה ,עתיקה .אולי היא
לא יודעת על מה היא מדברת .אני מאלץ את מחשבותיי המתרוצצות
להתמקד בנושא שלשמו באתי לכאן" .ולמה את חושבת שמה שעובר
עליה לא קשור אליי?"
"לא נטשת את כנען ".ההתייחסות שלה לישראל כאל כנען כמעט
מצחיקה אותי לרגע" .האם לא היית נענה לקריאתה של עיר החוף?"
"ברור שהייתי .אבל היא לא היתה קוראת לי ,לא?"
"אתה מניח הנחות רבות ,נוטר המקומות ,אך האמת אחת היא.
אולי אהבתה כלפיך היא שמנעה ממנה לספר לך מה מתרחש ,ששמרה
עליך".
"שמרה עליי?" הפעם אני צוחק ,צחוק מריר .אני קם" .זו בדיוק
הבעיה .את לא מבינה? אני אמור לשמור עליה!"
היא מגחכת שוב" .אל תייחס חשיבות רבה כל כך לתואר ריק ,נוטר
המקומות ".כף רגלה נוחתת בפתאומיות על הקרקע ,חורצת נתיב במלח
עד אליי .אני מזיז את רגלי במהירות ,כמעט מועד לאחור .היא מהנהנת,
כאילו ראתה בכך הוכחה ניצחת לצדקתה" .השפעתך מוגבלת .כוחך
מוגבל .כפייה של עיר על רעותה אינה אחד מאותם אירועים שבכוחך
למנוע".
"כפייה?" אני מהדהד ,מפנה את ראשי לעברה.
היא ממצמצת ,ואז מחליקה יד על סנטרה ,מהורהרת" .בטוחה הייתי
כי תדע .הרי פגשת בה ".עיניה מתמקדות בי ,ואני מרגיש אותה שוב
בראשי .זה לא דומה כלל למשיכה הרכה ,האינטימית ,הבלתי מורגשת
כמעט של תל אביב .המגע מחוספס ,כמעט צורב בקצות תודעתי .לא
בכוונה להכאיב — יותר כמו אישה קשישה וכבדת שמיעה שמכאיבה
לאוזניך כשהיא צועקת .הזיכרונות האחרונים שלי נשלפים בזה אחר זה
