Page 76 - 22322
P. 76
מיץ רימונים סחוט – 3
עין סהר ,רמת נגב ,ישראל2002 ,
הצורר מגיע בטנדר החבוט הרגיל ,שבקושי מתאים לנהיגת שטח .אף
על פי שאני האדם היחיד שמחכה לו ,הוא מביט סביב ,מצל על עיניו
מהשמש ,ורק אז משיב את עיניו אליי ,המום" .יונתן? זה אתה?"
אני רואה את עצמי משתקף בעיניו — שזוף ,שרירי בזכות העבודה
הפיזית ,לבוש במיטב "אופנת" הגרעין ,שכוללת מכנסיים קצרים,
גופייה ,כובע רחב שוליים והמפתח של הטרקטור תלוי בחוט על
הצוואר .השיער שלי ארוך יותר ,אני לא מגולח ,ואני די בטוח שאני
מדיף ריח רימונים ,כי סחטתי אותם כל הבוקר .אני מסיר את הכובע
מראשי" .ציפית למצוא מישהו ששכרתי כדי שיתחזה אליי בזמן
שהבדואים מעבירים אותי את הגבול?"
"אולי ",הוא מודה ,כנות נדירה בהבעתו .המרירות שלא הרגשתי
כבר חודשים אוחזת בלבי ולוחצת כמו מסחטת הרימונים הקשים.
הוא לא טרח לברר מה דעתי בעניין כשהודיע שהוא בא לבקר ,בדיוק
כמו שלא טרח לברר אם אני מוכן לעבור דירה בכל שלושה חודשים
כשהייתי ילד .אבל אם הביקור הזה יבטיח לי שקט ממנו לחודשים
שנותרו לי כאן ,זה שווה את זה .אני מציג בפניו כמה מחברי הגרעין ,ואז
לוקח אותו למטבח .אני בתורנות ארוחת ערב היום ,העבודה השנואה
עליי ,אבל כשסהר איתי זה פחות נורא .אנחנו משתדלים לכתוב את
השמות שלנו יחד בלוח השיבוץ .היא כבר שם כשאנחנו מגיעים ,לבושה
בסינר רקום עם הסמל של עין סהר ,מקלפת תפוחי אדמה מיניאטוריים
וחותכת גזרים גמדיים.
"החלטת להופיע סוף־סוף ,עצלן?" היא שואלת וחורצת לי את
לשונה.
"אבא ",אני אומר" .זו סהר ,המתנדבת הבלתי נסבלת ביותר בגרעין.
תתעלם ממנה .זה מה שכולנו עושים".
"נעים להכיר ".סהר מסירה את הבנדנה האדומה המגוחכת שהיא
