Page 77 - 22322
P. 77
שומרי הערים |77
קושרת על קן הציפורים שהוא השיער שלה בזמן תורנויות מטבח .היא
מחייכת ומושיטה לו יד ללחיצה" .אני לא יודעת אם שמת לב ,אבל הבן
שלך אידיוט".
הצורר מביט בסהר ,בי ושוב בסהר .פיו נפתח ונסגר פעמיים בלי
להשמיע קול .לבסוף הוא לוקח את ידה" .הוא לא אידיוט ",הוא אומר
בקול רך ומשונה" .הוא פשוט מעופף קצת".
החיוך של סהר נעלם כשידיהם אוחזות זו בזו ,מוחלף בהבעה
מבולבלת" .כבר נפגשנו פעם?"
"יכול להיות ".הוא מרפה מידה" .יוני ,אנחנו יכולים לדבר?"
"רק אם אתם מביאים ירקות לסלט בזמן שאתם עושים את זה ",עונה
סהר לפני שאני מספיק להגיב ,וזורקת אליי את שק היוטה שמשמש
לאיסוף ירקות מהגינה.
יוני ,אה? אני תוהה מה מחכה לי .הרצאה מתחסדת כלשהי ,כנראה.
אני מוביל אותו לערוגת הירק ומתחיל לאסוף פלפלים צבעוניים קטנים.
הוא רק מביט בי" .יוני ,מתי היא הופיעה?" הוא שואל ,ובקולו אותו
גוון משונה.
אני מרים גבה" .היא הגיעה קצת אחריי ,אבל נהיינו חברים רק לא
מזמן —"
"יוני ",אומר שוב הצורר .הדרך שבה הוא מבטא את שמי מתחילה
להימאס עליי" .קוראים לה סהר ,כמו עין סהר?"
אני מגחך .היא עדיין לא שכחה לי את זה" .זו אשמתי ,אבל זה
סיפור מצחיק .מה שקרה זה שלא טרחתי ללמוד שמות של אנשים ,אז
לא ידעתי איך קוראים לה לפני שבחרנו שם ליישוב ,ואז —"
"יוני ",אומר הצורר כמו תקליט שבור .אני חושק את שפתיי ,נלחם
בדחף להשליך עליו פלפלים או משהו כבד יותר .בקושי שעה בחברתו
ואני חוזר להיות האדם שהייתי רק לפני חצי שנה ,האדם שכל כך רציתי
להתרחק ממנו" .היא לא היתה קיימת לפני שבחרתם לה שם".
ערימות של פלפלים אדומים וצהובים נופלות מידיי חסרות התחושה
כמו מפולת סלעים צבעוניים" .המקום הזה קטן מדי בשביל שתהיה לו
רוח .בגלל זה בחרתי אותו".
"בדרך כלל לא נוצרת רוח מקום בין כל כך מעט אנשים ",הצורר
מודה" .אבל — תסתכל סביבך .יש כאן תחושת שייכות ,מחויבות,
