Page 80 - 22322
P. 80
80רותם ברוכין|
טובה שלי .אני מתאמץ לחייך אליה .קור הלילה שאני כבר רגיל אליו
כל כך צורב פתאום בבשרי ,אפילו סביב המדורה" .אני בסדר .הכול
בסדר".
שום דבר לא בסדר .היא יודעת את זה .אבל היא לא מציקה ,לא
חוקרת .היא מניחה לי לנפשי ,כמו שתמיד רציתי ,ורק שואלת" ,לנגן
לך משהו?"
"כן .מה שאת רוצה".
היא פורטת כמה תווים ,ואז מנגנת שיר ישן של הפרברים שאני
מכיר במעורפל.
"לך ,לך למדבר
הדרכים יובילו,
ליל טרם בא,
לך ,אחי ,אל המדבר.
שוב ,שוב נחזור,
הצוקים יריעו,
שמש גדולה של אור
עוד תזרח עלינו".
השעה מאוחרת ,ובמעגל יש רק עוד שלושה אנשים מלבדנו ,שלא
מצטרפים לנגינה .אולי הם לא מכירים את השיר.
או שהם לא רואים ולא שומעים את סהר .אני מנסה להיזכר אם היא
אי־פעם יזמה שירה בעבר ,אבל לא מצליח.
אני מביט בה כשהיא מנגנת .החרוזים השזורים בשערה הם אופנה
נפוצה בקרב נשות הגרעין .כך גם התכשיטים — צמידי יד וקרסול
ושרשרות עשויים חומרים טבעיים ,חוטים וחרוזים ואבנים .היא לובשת
חולצת פשתן גדולה ממידותיה ,שנראית נשית רק בזכות הצווארון
הרקום ,ומכנסונים שאני יודע שבכיסים שלהם יש מפתח לטרקטור,
תכשיר נגד יתושים ,פנס לד לגיבוי כשהגנרטור יפסיק לפעול ,ובקבוק
קטן של מיץ רימונים.
אלוהים ,איך יכולתי שלא לדעת.
אחרי הפרברים סהר מנגנת לי את "ציפור מדבר" של אתניקס ,את
