Page 84 - 22322
P. 84
84רותם ברוכין|
"לא .אבל זו התחייבות .ואני לא יכול לחזור ממנה .אני צריך לרשת
את ה ...עסק המשפחתי".
היא מעווה את פניה" .אורנית היא היורשת של אימפריית שטראוס,
אבל היא מעדיפה לנהל את הגרעין".
"את מכירה את גרטה ,המתנדבת הבלונדינית מגרמניה שהגיעה
בשבוע שעבר?" אני שואל ללא צורך .סהר מכירה את כולם" .המשפחה
שלה מכינה גבינות .גם היא תירש את העסק המשפחתי בעוד כמה
שנים .אולי אני צריך ללכת איתה .דווקא מתאים לי לבלות את החיים
שלי על איזה הר בגרמניה בהכנת גבינות".
"די כבר ,נו ",היא אומרת .למרות שהיא מחייכת ,אני שומע בחיתוכן
החד של המילים את הפחד ,ואשמה צובטת אותי .אני שונא את התלות
הזאת — לא רק בגללי ,אלא בגללן .הייתי שונא להיות כבול כל כך
לאדם אחד ,לא משנה עד כמה הוא מחויב אליי ,לתלות את הגורל
שלי ,האושר והשפיות שלי בכך שאדם אחד יישאר בגבולות הארץ שלי.
וסהר אפילו לא יודעת למה היא מרגישה ככה ,למה תרחיש מטופש שבו
אני מצטרף לגרטה מעורר בה פחד ,כמעט חרדה .אני אהיה חייב לספר
לה .בקרוב .אבל לא כרגע.
אנחנו שותקים .אנחנו שותקים ביחד הרבה ,כמעט כמו שאנחנו
מדברים בלי הפסקה .אבל הפעם השתיקה מתוחה ,מתח שנובע מהפער
בין מה שהיא רוצה לשמוע למה שאני לא יכול להבטיח לה.
אני מרים את הגיטרה שוב .הפעם אני מנגן שיר שאני יודע שהיא
אוהבת.
"עדרי כבשים על הגבעה וענני כבשים מעל,
שיחי קוצים מתנועעים ,זהב נודד במאהל.
לאן שלא תביט תראה ,ימין ושמאל רק חול וחול,
וכשהרוח משתנית החול יוצא לו במחול.
לשמי הבוקר הגבוהים כאן אין ראשית או אחרית,
והד חליל רועים עונה בערבית ובעברית"...
אני מרגיש את גופה נרגע ונרפה כשאני מנגן .לאט־לאט ,עיניה נעצמות.
אף פעם לא ראיתי רוח מקום ישנה לפני שפגשתי את סהר .הן יכולות
