Page 74 - 22322
P. 74
74רותם ברוכין|
מלווה ברוח שהראתה בבירור שאינה מחבבת אותי ,רוח חזקה דייה
להשתלט על תל אביב .הפחד מתהווה לאיטו בבטני .אני שומע את
רחש המלח הגס ,ואז יד מקומטת נחה על כתפי" .האם הביעה עיר החוף
מצוקה בפגישתכם הקצרה?"
אני חושב ,מגלגל את השיחה שלנו בראשי .לא .אביב נראתה בסדר.
עייפה ,אבל לא יותר מכך .אילו היתה זקוקה לעזרתי ,היא לא היתה
מנהלת שיחה על פרחים ועלי מייפל .אילו היתה רוצה להסתיר את
בקשתה מעיניים צופות ,היו לה עשרים דרכים לבקש את עזרתי ,יותר
מלכל עיר אחרת .הכרתי כל שריר ,כל קמט בפניה ובגופה ,ידעתי את
המשמעות של כל כיווץ שפה והרמת עפעף ,של כל תנועת אצבע קלה
שבקלות .האם היא היתה גאה מכדי לבקש עזרה ,או שניסתה להגן עליי,
כפי שסדום רמזה?
זה לא משנה .אני חייב לעשות משהו .אבל מה? העיר האחרת —
אני אפילו לא יכול להשתמש בקריאה כדי לדבר איתה .אני לא יודע
איזה שם לקרוא .מי יודע אם היא תבין אותי בכלל .אילו רק היה לי
שם.
"הנח לאחיותיי לסייע לה ,נוטר המקומות ".סדום עדיין אוחזת
בכתפי ,ואני לא יודע אם היא קוראת את מחשבותיי או מסיקה אותן
מהבעתי" .הן תוכלנה למצוא בקלות סימנים מסגירים לזהותה של העיר
האחרת".
"סימנים מסגירים?"
היא מהנהנת" .כל הנחוץ לדעת על זהותה של עיר ניתן ללמוד מתוך
התרבות שלה ".עיניה מתערפלות שוב ,ומבני אבן קדומים משתקפים
בהן .ידה עדיין נחה על כתפי ,מקומטת ושברירית .אני אוחז בה .עיניה
מתמקדות בי שוב ,והיא מחייכת .ים המוות כולו נמצא בחיוכה" .אל
תבטיח דברים שלא תוכל לקיים ,נוטר".
"לא הבטחתי".
"אבל עמדת להבטיח".
אני לא אומר דבר ,אבל נשבע לעצמי שאבוא לבקר אותה שוב,
ובחודשים הקרובים .לא אכפת לי אם האחרות חושבות שהיא זקנה
מטורפת ,ולא אכפת לי שאין לה מקום עוד .גם היא אחת הערים שלי.
"אל תסכן את עצמך ,נוטר המקומות ",היא מבקשת שוב .גבותיה
