Page 71 - 22322
P. 71
שומרי הערים |71
"כשהחל החורבן?" היא נדה בראשה ומברישה מלח בקצה רגלה
היחפה" .נאמנותו ואהבתו אליי הפכו לשנאה .ניסיתי לזמנו ,לקוראו
אליי ,אך נכשלתי .גם בידי אחיותיי עלה חרס .ידענו רק כי יצא אל
אשור ואינו מתעתד לשוב".
"אולי קרה לו משהו".
היא נדה בראשה לשלילה" .אילו היה נאסף אל אבותיו ,היינו יודעות
זאת .הוא לא אבה לחזור".
כמוני .אני מנמיך את ראשי אל ברכיי המכופפות ומליט את פניי
בידיי .עברו כמעט שמונה חודשים מאז שנפרדנו ,ועד אתמול לא באתי
לבקר אותה ולו פעם אחת .הייתי מקיף את כל גבולותיה ,נוסע צפונה
ודרומה בדרכים לא הגיוניות ,העיקר שלא למצוא את עצמי בפנים,
העיקר שלא להתמודד עם המבוכה האנושית הקטנונית שלי .בלי לשאול
אותה פעם אחת לשלומה .בלי לחשוב שאולי היא זקוקה לשומר שלה.
"הכול באשמתי ",אני מופתע לשמוע כמה חנוק הקול שלי נשמע.
צחוקה מהדהד בין הגבעות ,גרוני ,עשיר ,חורק" .נוטר המקומות,
מסופקתני אם תוכל להשפיע עליה כך".
אני בולע רוק .אני יודע שרבות מהן יודעות ,או לפחות ניחשו .אבל
מעולם לא הודיתי בכך בפני אחת מהן ,עד עכשיו" .אני והיא"...
היא ממתינה .אני לא מסוגל לסיים את המשפט .כשהיא מדברת ,אני
שומע את החיוך בקולה העמוק" .אינכם הראשונים ,נוטר המקומות".
"אני יודע .בגלל זה באתי —"
"ואף לא האחרונים".
אני מרים את עיניי ומביט בה .רוחות אחרות משתנות כל הזמן —
גיל ,מראה ,צבע שיער ,צבע עיניים .סדום תמיד זקנה ולובשת את אותם
בגדים .אבל העיניים שלה עדיין חדות כתמיד מאחורי קווצות ה ׂשיער
הלבנות הנופלות על פניה ,מנצנצות אליי" .האם תהית ,נוטר ,מדוע
הרוחות תמיד נשים הן ,ואילו נוטרי המקומות תמיד גברים?"
אני עומד לומר משהו קטנוני כמו "כמעט תמיד" ,אבל אז אני מבין
מה היא מנסה לרמוז לי ,וכל מחשבה אחרת נעלמת .אני בוהה בה בפה
פעור" .מה?"
"בימי נעוריי היינו אנו ,רוחות המקומות ,ככותל וכיועץ ,כאם
וכאהובה וכאשת סוד עבור רבים ורבות .עם הזמן ,כאשר בני האדם
