Page 73 - 22322
P. 73
שומרי הערים |73
כמו ממחטות מקופסה .היא עוצרת באישה הבלונדינית ,הגאה ,בעלת
האף הישר והסנטר הזקור .צדקתי כשבאתי לכאן .אף אחת מהאחרות לא
חשבה — או לא הרהיבה עוז — לבדוק במחשבותיי.
"היא? רוח עיר?" אני בוהה בה" .זה לא יכול להיות .הייתי מכיר
אותה .הייתי יודע מי היא .לכל הפחות ,הייתי מרגיש מי היא .והייתי
מבין את השפה שלה ".רוחות ישראליות מדברות בשפה שאני מבין.
או ,יותר נכון — אני מבין את השפות שהן מדברות בהן .אני יודע
עברית ,ערבית ואנגלית ,מבין מספיק רוסית וצרפתית כדי להתמצא,
אפילו מסוגל לומר כמה מילים ביידיש או באמהרית ,אם אני ממש חייב.
אני מסוגל להבדיל בין איטלקית לספרדית ,לזהות רומנית או גרמנית
או פרסית .אבל האישה הזאת לא דיברה באף שפה שדומה לאף אחת
מהשפות האלו.
"איש לא דיבר בשפתה זמן רב ",אומרת סדום" .היא אינה אחת
מאחיותיי ,נוטר .היא זרה".
עוד פחות סביר .אני נאנח ,תוהה אם סדום התחילה לבסוף ,אחרי
כל השנים האלו ,לסבול מדמנציה .אם יש צורך להסביר לה את החוקים
הבסיסיים ביותר של קיומנו ,הכובלים רוח עיר לשטח שלה ,לארץ
שלה...
"היא באה מארצות נכר ,והיא עתיקת יומין .קרובה לתקופתי שלי,
ככל הנראה .כמוני ,היא אינה שייכת עוד למקום .אך היא חזקה ממני.
היא הסתירה את עצמה מפניך היטב".
"בסדר .נניח שהיא רוח עיר ".אני מעביר יד בשערי" .איזו עיר?"
היא נדה בראשה" .התשובה נסתרת גם מפניי .אך אומר לך זאת:
עוצמתה ויציבותה מרמזות כי יש עמה נוטר מקומות אחר".
פנים מבזיקות בזיכרוני .האיש בחוף ,בעל העיניים התכולות,
הבהירות והנוקבות ,זה שדיבר עם תל אביב שלי ,שנעלם כשהיא נעלמה.
סדום מהנהנת ,עדיין מקושרת אל זיכרונותיי" .ממנו עליך להישמר,
נוטר המקומות ,ולא ממנה".
"למה?"
"רוחות אינן רעות מטבען .בני האנוש עשויים להיות .הוא עתיק,
עתיק אפילו ממנה וממני".
נהדר .שומר ערים זר ורב־עוצמה עם כוונות בלתי חיוביות בעליל,
