Page 65 - 22322
P. 65
שומרי הערים |65
אני נאנח" .תקשיבו ,אני מבטיח שאספר לכן הכול ,אבל כרגע אני
עייף ,רעב ,צמא ומלא בחול מהים".
"היא ניסתה להטביע אותך?" נוהמת בת ים ורוכנת לפנים ,ואני
משועשע כי הים הגועש בעיניה והטון שלה לא נשמעים מגוננים ,אלא
נעלבים ,כאילו להטביע אותי זה התפקיד שלה.
"סביח אצל עובד?" מציעה גבעתיים" .אם תרצה מקלחת אחר כך,
הולמס פלייס די קרוב".
"את צוחקת ".הרצליה נראית מלאת בוז" .אנחנו הולכים לבית קפה
במרינה".
"מרינה!" רמת השרון מושכת קווצת ׂשיער בלונדינית מושלמת
סביב אצבע מטופחת" .הוא רוצה אוכל ,לא זבל!"
"יאללה־יאללה!" בת ים מנופפת" .הוא לא צריך את האוכל הפלצני
שלכן".
"אולי תפסיקו להגיד לי מה אני רוצה או צריך?" הצעקה מתמלטת
מחזי ,חזקה יותר משהתכוונתי ,מלאה בתסכול ומהולה ברחמים
העצמיים שממלאים אותי .הן משתתקות .חולון מצטמקת מעט יותר.
בת ים והרצליה נראות זועפות .גבעתיים מביטה בי בעיניים גדולות
ומלאות הבנה .אני שונא את המבט הזה.
"סליחה ",אני נאנח ומעביר יד על מצחי .אני עייף ,ואני צריך שקט
וזמן לחשוב .וקפה הפוך ,מהסוג שאוכל למצוא רק בעיר שהשארתי
מאחוריי...
לרגע אני חושב שהגעגוע הוא שמעלה את הניחוח באפי ,ואז אני
מרים את עיניי ומביט ברמת גן ,שמחזיקה בידיה כוס שקופה ,גבוהה
וארוכה ,ובתוכה קפה הפוך בצבע חום נפלא ,עם קצף קרמי ורך מלמעלה.
היא מושיטה אותו אליי ,ואני מתנגד לדחף לקחת אותו מידיה .אני לא
אקבל מתנות שנובעות מהפרה בוטה של הפרטיות שלי" .את יודעת איך
אני מרגיש לגבי קריאת מחשבות ",אני אומר ,קולי נוקשה.
במקום להיראות מבוישת או לפחות נבוכה ,עלבון ומרי עולים על
פניה" .כאילו שהייתי צריכה .אתה שקוף כמו חיקוי זול של יהלום".
"מה? באמת?" אני בוהה בה ,ואז באחרות.
"אתה תמיד נוגע ככה במצח שלך כשאתה צריך קפה ",גבעתיים
מאשרת ,והאחרות מהנהנות.
