Page 58 - 22322
P. 58
58רותם ברוכין|
"הפתעתי אותך?" אני מרים גבה" .את יודעת כמה זמן אני כבר
בעיר?"
"עשר דקות ,אם ירדת באיילון?"
"שלוש שעות ",אני אומר .היא ממצמצת במהירות ומבטה מתערפל
לרגע ,ואני יודע שהיא סורקת את העיר ,מתחברת אל המודעות שלה.
"באמת לא שמת לב?"
משב קר ,לא אופייני לחודש אוגוסט ,חולף על פני עורי הרטוב
ומעביר בי צמרמורת .היא מהדקת את שפתיה" .אני אמורה להיעמד
דום בגבולות ברגע שאתה נכנס ,כמו איזה משב־רוח? יש לי עוד כמה
עיסוקים חוץ ממך ,שומר".
אני מתכווץ ,לא בטוח אם בגלל שהתואר שלי נשמע כמו עלבון
בפיה ,או בגלל שמוזר כל כך לשמוע אותה קוראת לי בשם שאינו שמי
הפרטי" .פעם היית יודעת בשנייה שהייתי נכנס לעיר".
"פעם היית זורק עלה מייפל באוויר בשנייה שהיית נכנס לעיר ,כדי
שאני אדע שהגעת".
זה נכון .שכחתי .או יותר נכון ,השתדלתי לשכוח .החלון הפתוח,
העלה האדום מחומש האצבעות שבידי המושטת .משב הרוח שהיה
תופס אותו ,קולט אותו ,משחק בו עד שהיה נעלם מעיניי .כשהייתי
מגיע הביתה ,הוא כבר היה שם ,תלוי ממחרוזת העלים במטבח .בחודש
הרביעי לאחר שעברנו לגור יחד ,המטבח התחיל להיראות כמו עץ
מייפל .היא סירבה לזרוק אותם .והיא מעולם לא נתנה לאחד מהם
להישמט לכביש.
משקל הזיכרונות בעיניה כבד כמו זה שחונק את גרוני ,אלא שזה
שלה נושא איתו משקל אמיתי ,של כבישי אספלט וקניונים וים ועצים
בני מאה שנה" .אף פעם לא הבנתי איפה הצלחת להשיג אותם".
היא תמיד ידעה את כל הסודות שלי — אחרי הכול ,היא היתה
יכולה להביט בי בכל רגע כשהייתי בתחומיה .זה היה הדבר היחיד שלא
הצליחה לגלות ,ואני שמרתי על הסוד בקנאות מבודחת .עכשיו הוא
נראה חסר משמעות" .את זוכרת את מת'יו ,החבר שלי מקנדה?"
היא מהנהנת ,מזהה את השם" .שומר הערים שטייל איתך בעולם.
נסעת לבקר אותו אחר כך ,נכון?"
"כן ".זה היה הטיול האחרון שלי לפני שאבא מת .כאב עמום עובר
