Page 149 - 4422
P. 149
מי
יודע שזה הרגע האחרון ,אבל אולי — אולי את רוצה לבוא איתי
לנשף האלווין?"
הייתי בהלם .חשבתי שתכף אני אתעורר ואגלה ששיחת
הטלפון הזאת הייתה חלק מחלום מאוד מציאותי ,כמו הביקור
של דורותי בארץ עוץ.
צבטתי את עצמי .זה כאב" .אני אשמח ,טרוור .תודה".
"אז את פנויה?"
"כן".
"יופי .ניפגש שם ...בנשף .יום שישי בערב ,טוב?"
"טוב .טרוור?״ (הייתי מוכרחה לשאול ).״איך ידעת איפה
להשיג אותי? אני לא בבית עכשיו".
שתיקה השתררה מעבר לקו" .אלן גריי אמר לי".
"אה־הה".
"אני — אני יודע שאת יודעת שאלן הציץ ביומן שלכן .אז
בכל פעם שהוא בדק מתי קריסטי עובדת ,הוא בדק גם מתי את
עובדת ,ומסר לי את המידע .הוא ידע שאני מחבב אותך .הוא
תפס אותי כותב עלינו שיר".
"שיר? עלינו?"
"כן"...
"הוא אצלך?"
"לא ",אמר טרוור במבוכה" .זרקתי אותו .התביישתי מדי .אלן
התחיל לשיר משהו טיפשי על נשיקות במצח ...כולם שמעו".
"אז ככה הוא גילה ",אמרתי.
149
