Page 148 - 4422
P. 148
אן מ׳ מרטין
"בטח שאני אמשיך! תודה!"
ואם זה לא הספיק ,כעבור שעתיים שמרתי על נינה ואלינור
מרשל ,כשפתאום הטלפון צילצל .הרמתי את השפופרת
בחשש.
אף אחד לא ענה.
"אוף ",אמרתי כשניתקתי.
"מה?" שאלה נינה.
"סתם ,טעות במספר ".האם זה היה המתקשר הסודי? כבר
התחלתי לקוות שהוא יצלצל שוב!
והוא באמת צילצל ,מיד .הרמתי את השפופרת" .הלו? מי
זה? תגיד משהו ,בבקשה!" חיכיתי ,וכעבור רגע שמעתי קול לא
מוכר של בן" .קלודיה?"
הפסקתי לנשום" .כ־כן?" הקול כיחכח בגרון" .אה ,זה טרוור.
טרוור סנדבורן".
כמעט התעלפתי" .נינה ",לחשתי ,והנחתי את היד על
השפופרת" ,לכי להוציא את הפאזלים של רחוב סומסום .אני
אעזור לך ולאלינור להרכיב אותם בעוד כמה דקות ".כשנינה
ואלינור רצו לחדר שלהן ,הורדתי את היד מהשפופרת" .טרוור?"
אמרתי .לא האמנתי למשמע אוזניי!
"כן .את ...יודעת מי אני?"
"אה ,כן .כאילו ,ברור .אתה המשורר .אתה כותב לקול
הספרותי".
"נכון ",הוא אמר בביישנות" .רציתי לדעת — כאילו ,אני
148
