Page 236 - V2
P. 236
הגאון רבי משה שפירא זצ"ל
ושם .שלשה הן הכופרים בתורה ,האומר שאין התורה מעם ה' ,אפילו פסוק אחד
אפילו תיבה אחת ,אם אמר משה אמרו מפי עצמו ,הרי זה כופר בתורה [הוא כנגד 'העיקר
השמיני' שכל התורה המצויה עתה בידנו היא הנתונה למשה רבינו עליו השלום] .וכן הכופר בפרושה והוא
תורה שבעל פה ,והמכחיש מגידיה כגון צדוק וביתוס [הנה כפירה זו לא הזכירה הרמב"ם כעיקר
בפני עצמה והוא כלל אותה בכלל העיקר הקודם ,וכמו שמבואר להדיא בפירוש ברמב"ם בעיקר השמני שמוסיף על
האמונה בתורה גם את האמונה בתורה שבעל פה ,שכתב שם ,וכן פירוש התורה המקובל גם הוא מפי הגבורה וזה מה
שאנו עושים תבנית הסוכה ולולב ושופר וציצית ותפילין וזולתם היא עצמה התבנית אשר אמר השי"ת למשה והוא
אמר לנו .ודבר זה צ"ב מפני מה בהלכות חילקו הרמב"ם לשני כפירות ,ובעיקרים כללם יחד ,ויבואר הדבר לפנינו].
והאומר שהבורא החליף מצוה זו במצוה אחרת ,וכבר בטלה תורה זו ,אף על פי
שהיא היתה מעם ה' ,כגון הנוצרים וההגרים [הוא כנגד 'העיקר התשיעי' שזאת התורה לא תהא
מוחלפת] .כל אחד משלשה אלו כופר בתורה .ושם ה"ו כתב והכופרים בתחיית המתים
ובביאת הגואל [והם כנגד 'העיקר השנים עשר' ,אני מאמין בביאת המשיח' ,והעיקר השלושה עשר' ,אני מאמין
שתהיה תחיית המתים].
ג .למדנו ,שהרמב"ם פסק את כל הי"ג עיקרים שחידש ,חוץ מהעיקר הי"א 'שהבורא
יתברך שמו גומל טוב לשומרי מצותיו ,ומעניש לעוברי מצותיו' .ובמקום זה הוסיף
כפירה אחרת ,שהוא הכופר בתורה שבעל פה והמכחיש מגידיה .יוצא שיש בידנו שתי
קושיות חמורות מאד ,האחד ,מפני מה לא פסק הרמב"ם את העיקר של שכר ועונש,
והשני ,מפני מה בהלכות חילק הרמב"ם את הכפירה בתורה לשתי כפירות ,אחת לתורה
שבכתב ,ואחת לתורה שבעל פה ,ואילו בי"ג עיקרים כלל את שני הכפירות יחד.
וקודם נבאר ,מפני מה לא חילק הרמב"ם את האמונה בתורה לשני עיקרים ,אחת
לתורה שבכתב ואחת לתורה שבעל פה ,שהנה החילוק בין מה שכתב הרמב"ם בי"ג
עיקרים לבין מה שכתב בהלכות הוא' ,שבי"ג עיקרים' מדבר הרמב"ם על העיקרים
מצד 'מצוות האמונה'' ,ובהלכות' מדבר הרמב"ם על העיקרים מצד 'דיני הכפירה',
ולכן רק בהלכות חילק הרמב"ם בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה ,כי החילוק
בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה הוא מצד הכפירה ,שהכפירה 'בתורה שבכתב'
היא להכחיש פסוק אחד או תיבה בתורה ,והכפירה 'בתורה שבעל פה' היא להכחיש
מגידיה ,שאף שהוא מודה בכל התורה הוא כופר במקבלי התורה.
ולכן הזכיר הרמב"ם בכפירה של 'תורה שבעל פה' את צדוק וביתוס .שלכאורה
הוא תמוה שדווקא בעיקר הזה כתב הרמב"ם דוגמא לדבר ,אלא הכוונה שצדוק
236
