Page 233 - V2
P. 233
האמונה בתחיית המתים
מן התורה .אלה הם דבריך .לדעתי אסור לומר כן .דפשוט הוא דאיננה קרויה אמונה
בתחית המתים ,רק באופן שתחייה זו היא קיום הבטחה שניתנה עליה .הרי אנו רואים
שזו היא המטבע שטבעו אנשי כנה"ג לאמונת תחיית המתים בתפלה ,שקבעו אותה
בלשון 'נאמן' אתה להחיות מתים ,או 'מקיים אמונתו לישני עפר' .הרי להדיא שצירפו
לכאן הנאמנות של קיום הבטחה.
וכן מוכח מסוגיא דילן דאמרינן דטעמא דמתניתין דכופר בתחיית המתים אין לו
חלק בתחיית המתים ,דמשום הנהגת 'מדה כנגד מדה' נגעו בה .ופשוט הוא לפי זה דגם
הכופר בהבטחת תחיית המתים אין לו חלק בתחיית המתים מאותו טעם עצמו ,דמכיון
שהוא כופר בהבטחה אין לו חלק בהבטחה .והלא אנן ידעינן דלקושטא דמילתא
המופקע מהבטחת תחיית המתים אין לו חלק בתחיית המתים .דכללא הוא דאין תחיית
המתים מבלי הבטחה.
ואפילו לפי דבריו של הרמב"ם במאמר תחיית המתים שהעתקת במכתבך שההכחשה
בתחיית המתים מביאה להכחשת הנפלאות והכחשת המופת היא כפירה בעיקר ויציאה
מן הדת .עכ"ל .ועל זה הנך כותב דעיקר הקפידה אינה שהוא כופר בתחיית המתים
דוקא ,אלא משום דעל ידי זה הוא כופר באפשרות המופתים ,ולפי זה פשיטא דלא חסר
בקיום העיקר אם הוא מאמין בה ,רק שהוא כופר שהיא מן התורה ,כיון שסוף סוף
הוא מאמין בכח המופתים .עד כאן לשונך .אבל הלא בהלכות יסודי התורה שוה הוא
דין המופת לדין האות ומי שאינו מאמין במופת אין דינו יותר חמור ממי שאינו מאמין
באות .וממילא כשם שאנו אומרים שהכפירה בהבטחות לעתיד מביאה לידי כפירה
באותות...
וברור דמי שמאמין בתחיית המתים שאומר שאיננה מן התורה ,הרי יש כאן כפירה
בהבטחת תחיית המתים .ואם כן פשוט וברור מבלי שום פקפוק דהמודה בתחיית המתים
אלא שהוא כופר שהוא מן התורה הרי זה כופר בעיקר של תחיית המתים .ולכשתמצא
לומר זה הוא עומק כוונתם של דברי רש"י שאומר על זה 'מה לנו ולאמונתו' ,וחלילה
לחשוב שיש בדבר זה חילוקי דעות [אגרות וכתבים נ]
233
