Page 134 - 6222

‫‪24‬‬

‫ברן‬

‫בצוהרי היום הבחין גבריאל בשני המאבטחים ברחוב המרוצף אבנים‬
‫מתחת לחלונו‪ .‬הם התמזגו בשטח כמו שתי מכוניות שעולות באש‪ .‬הוא‬
‫קרא להם ְפִריק ו ְפַראק‪ ,‬אבל רק בינו לבין עצמו‪ .‬הם היו בחורים חסונים‬

‫כשוורים‪ ,‬כאלה שלא כדאי להתעסק איתם‪.‬‬
‫הם עקבו אחריו בגלריות של המוזיאון לאומנות יפה‪ ,‬ומשם לבית‬
‫הקפה ברחוב קראם‪ ,‬שבו אכל ארוחת צהריים‪ ,‬ולשגרירות הישראלית‬
‫ברחוב אלפן‪ ,‬שם נודע לו שהארגון מתנהל כהלכה אף על פי שידו לא‬
‫אוחזת בהגה‪ .‬כנ"ל לגבי המשפחה שלו‪ .‬זה שימח אותו בסתר‪ .‬הוא לא‬

‫רצה להיות חסר תחליף‪.‬‬
‫באותו לילה‪ ,‬שעה ששקד על המחשב הנייד בחדרו שבסאבוי‪ ,‬פריק‬
‫ופראק הוחלפו על ידי מכונית ובה שני קצינים במדים ממשטרת קנטון‬
‫ברן‪ .‬הם נשארו שם עד הבוקר‪ ,‬ואז פריק ופראק חזרו‪ .‬גבריאל הוביל‬
‫אותם למרדף שווא במשך רוב שעות אחר הצהריים‪ ,‬ואז‪ ,‬רק כדי לראות‬
‫אם כוחו עדיין במותניו‪ ,‬התנער מהם לחלוטין כשחצה את גשר ני ֶדג‪,‬‬

‫שחיבר בין העיר העתיקה של ברן לבין החדשה‪.‬‬
‫חופשי ממעקב הוא הלך לשתות תה מנחה בשוויצרהוף‪ ,‬באותו‬
‫כיסא שבו ישב אליסטר יוז בדקות חייו האחרונות‪ .‬גבריאל דמיין את‬
‫דימיטרי סוקולוב יושב מולו‪ .‬דימיטרי שלא שיחק לפי הכללים של‬
‫ז'נבה‪ .‬דימיטרי שהתמחה בקומפרומט‪ .‬גבריאל זכר כיצד סוקולוב‬
‫אחז במפרק ידו של יוז — יד ימין של דימיטרי‪ ,‬מפרק יד שמאל של‬