Page 139 - 6222
P. 139
האישה האחרת |139
"גרהם".
"גרהם מה?"
"סימור .אבא שלי הוא —"
"אני יודע מי אבא שלך .כולם יודעים .ג'ין ורוד?"
"אני בן שתים־עשרה".
"אל תדאג .זה יהיה הסוד הקטן שלנו".
משיכה בזרועו של סימור החזירה אותו להווה .מלינדה יוז פסעה
לתוך שקע רדוד ומעדה .היא דיברה על ברקליז ,איך ציפתה בקוצר רוח
לחזור לעבודה עכשיו ,כשאליסטר הוחזר הביתה והובא למנוחות.
"יש עוד משהו שאת צריכה מאיתנו?"
"האנשים מאגף כוח אדם עזרו מאוד ,ולהפתעתי אפילו גילו
אכפתיות .אליסטר אף פעם לא סבל אותם ,אגב".
"כולנו לא סובלים אותם ,אבל לצערי הם חלק מהעבודה".
"הם מציעים לי סכום כסף די גדול".
"את זכאית לו".
"אני לא רוצה את הכסף שלכם .מה שאני רוצה ",אמרה בלהט
פתאומי" ,זה לשמוע את האמת".
הם הגיעו לקצה בית הקברות .רוב האבלים התפזרו .אחדים עדיין
עמדו ליד הקבר ,מחייכים באילוץ ולוחצים ידיים ,מנצלים את קבורתו
של עמיתם לעבודה כדי ליצור קשרים תועלתיים .אחד האמריקאים של
רבקה מאנינג הדליק את הסיגריה הנעוצה בין שפתיה .היא העמידה
פנים שהיא מתעניינת עמוקות בדבריו ,אבל מבטה היה נעוץ בסימור
ובאלמנה האבלה של אליסטר יוז.
"אתה באמת מצפה ממני להאמין ",אמרה מלינדה יוז" ,שסוכן MI6
מאומן היטב נהרג כשחצה כביש?"
"זה לא היה כביש ,אלא הכיכר הכי עמוסה בברן".
"הבאנהוף־פלאץ?" אמרה בביטול" .היא לא בדיוק כיכר טרפלגר
או פיקדילי .ומה הוא עשה בברן מלכתחילה? הוא אמר לי שהוא מתכנן
להעביר את סוף השבוע בווינה עם ספר טוב .קלמנט אטלי .אתה מתאר
לעצמך? הספר האחרון שבעלי קרא היה ביוגרפיה של קלמנט אטלי".
"זה לא יוצא דופן שראש תחנה פועל מחוץ לגבולות המדינה שלו".
"אני בטוחה שראש התחנה בברן חושב אחרת .בעצם ,למה שלא
