Page 142 - 6222
P. 142

‫‪26‬‬

                             ‫המפשייר‪ ,‬אנגליה‬

‫הודעת הטקסט הגיעה לבלקברי של גרהם סימור בשעה שהתקרב‬
‫לקָרא ּולי‪ .‬היא נשלחה מנייג'ל וייטקומב‪ ,‬עוזרו האישי ושליח הסידורים‬
‫הלא רשמיים שלו‪" .‬שינוי בתוכנית‪ ",‬אמר סימור לנהג שלו‪ ,‬וכעבור‬
‫כמה דקות הם דהרו דרומה בכביש ‪ A23‬לעבר ּבַרייטון‪ .‬משם המשיכו‬
‫מערבה לאורך קו החוף דרך ׁש ֹורהאם‪ ,‬ו ֹורתינג‪ ,‬צ'י ֶצ'ס ֶטר ו ּפ ֹורטסמ ֹות‪,‬‬

                               ‫עד שהגיעו לבסוף לג ֹוס ּפ ֹורט הקטנטנה‪.‬‬
‫למבצר העתיק‪ ,‬עם החפיר הריק וקירות האבן האפורים‪ ,‬הייתה‬
‫גישה דרך שביל צר שחצה את המדשאה הראשונה של מועדון הגולף‬
‫"ג ֹוס ּפ ֹורט אנד סט ֹוק ֵּביי"‪ .‬המכונית של סימור עברה את נקודת הביקורת‬
‫הראשונה‪ ,‬ולאחר מכן דרך שער שהוביל לחצר פנימית‪ .‬זה מכבר היא‬
‫הומרה למגרש חניה עבור צוות הניהול‪ .‬החבר הוותיק ביותר בצוות היה‬
‫ג'ורג' האלידיי‪ ,‬הגזבר‪ .‬הוא עמד ישר כסרגל בגומחתו שבאגף המערבי‪.‬‬
‫"בוקר טוב‪ ,‬אדוני‪ .‬איזו הפתעה נעימה‪ .‬חבל שקרוס לא נתנו לנו‬

                                    ‫שום התרעה שאתה עומד להגיע‪".‬‬
  ‫"אנחנו לא לגמרי מאופסים כרגע‪ ,‬ג'ורג'‪ .‬היום הייתה ההלוויה‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬כן‪ ,‬כמובן‪ .‬איזה סיפור נורא‪ .‬אני זוכר שהוא בא לכאן לקורס‬

             ‫הכשרה‪ .‬בחור טוב‪ .‬וגם חד כתער‪ ,‬לא? מה שלום אשתו?"‬
                                      ‫"בסדר‪ ,‬בהתחשב בנסיבות‪".‬‬

                               ‫"שאפתח את החדרים שלך‪ ,‬אדוני?"‬
                                 ‫"אין צורך‪ .‬לא אשאר הרבה זמן‪".‬‬
   137   138   139   140   141   142   143   144   145   146   147