Page 145 - 6222
P. 145

‫האישה האחרת ‪|145‬‬

                                            ‫"ואפשר לסמוך עליו?"‬
                     ‫"תחשוב עליו בתור הבנקאי השוויצרי שלנו‪".‬‬

                                                   ‫"מי עוד יודע?"‬
‫"הרוסים‪ ,‬כמובן‪ ".‬ארבעה שחקני גולף נועזים עצרו את מהלכיהם‬
‫במדשאה סחופת הרוחות כדי להביט בגבריאל ובסימור חולפים על‬
‫פניהם‪" .‬הם גם ידעו שאליסטר לא טרח ליידע את הממונים עליו‬
‫בלונדון לגבי המחלה שלו‪ ,‬מחשש שזה יפגע בקריירה שלו‪ .‬מטה‬
‫מוסקבה בטח שקל לנצל את המידע הזה כדי לכפות אותו לעבוד‬
‫בשבילם‪ ,‬שזה בדיוק מה שאני או אתה היינו עושים במצבם‪ .‬אבל זה‬

                                                       ‫לא מה שקרה‪".‬‬
                                                   ‫"מה כן קרה?"‬
‫"הם ישבו על המידע עד שדימיטרי סוקולוב‪ ,‬סוכן ידוע ממטה‬
‫מוסקבה עם חיבה לקומפרומט‪ ,‬הושיט ליוז מעטפה בלובי של מלון‬
‫שוויצרהוף בברן‪ .‬הניחוש שלי הוא שהמעטפה הכילה צילומים שלו‬
‫נכנס ויוצא מהקליניקה‪ .‬לכן הוא לקח אותה במקום לזרוק אותה‬
‫לדימיטרי בפרצוף‪ .‬וזו הסיבה שהוא ניסה לעזוב את ברן בפאניקה‪.‬‬
‫דרך אגב‪ ,‬דימיטרי חזר למוסקבה‪ .‬המרכז שלף אותו משם יומיים אחרי‬
                                                     ‫שאליסטר נהרג‪".‬‬
‫הם הגיעו לתחנת סירות ההצלה של גוספורט‪ .‬סימור האט עד‬
‫לעצירה‪" .‬אז הכול היה תחבולה מתוחכמת כדי לגרום לנו לחשוב‬
                                                ‫שאליסטר הוא מרגל?"‬
                                                    ‫גבריאל הינהן‪.‬‬
                                              ‫"למה?" שאל סימור‪.‬‬
‫"ולדימיר ולדימירוביץ' גריבקוב‪ .‬אתה זוכר את ויווי‪ ,‬נכון‪ ,‬גרהם?‬
‫ויווי רצה בקתה בקוטסוולד ועשרה מיליון פאונד בבנק בלונדון‪ .‬בתמורה‬
‫הוא הסכים למסור לכם את השם של החפרפרת הרוסית בצמרת מוסד‬
                                         ‫המודיעין האנגלו־אמריקאי‪".‬‬
                                              ‫"זכור לי במעורפל‪".‬‬
‫"הרוסים הגיעו לוויווי לפני שהוא הספיק לערוק‪ ",‬המשיך גבריאל‪.‬‬
‫"אבל מבחינתם זה היה מאוחר מדי‪ .‬גריבקוב כבר סיפר ל־‪ MI6‬על‬
‫החפרפרת‪ .‬הנזק כבר נעשה‪ .‬למ ֵטה מוסקבה היו שתי אפשרויות‪ .‬הם‬
‫יכלו לשבת בחיבוק ידיים ולקוות לטוב‪ ,‬או לנקוט אמצעים פעילים כדי‬
   140   141   142   143   144   145   146   147   148   149   150