Page 146 - 6222
P. 146
146דניאל סילבה|
להגן על ההשקעה שלהם .הם בחרו באמצעים פעילים .רוסים ",אמר
גבריאל" ,לא מאמינים בתקווה".
הם עזבו את החוף והלכו לאורך כביש צר שחצה מדשאה ירוקה
לשניים ,כמו צלקת .גבריאל צעד לצד המדרכה .סימור ,במגפי
הוולינגטון שלו ,בוסס בשולי העשב.
"וקונסטנטין קירוב?" שאל" .איך הוא משתלב בסיפור?"
"זה דורש מידה מסוימת של השערה מצדי".
"גם כל השאר דרשו .מה עוצר אותך עכשיו?"
"קירוב ",אמר גבריאל ,מתעלם מהפקפקנות של סימור" ,היה שווה
זהב".
"ומה לגבי הסוד בהא הידיעה שהוא גילה ,לטענתו? הסוד שאילץ
אותו לערוק?"
"רעש וצלצולים .אמנם משכנעים מאוד ",הוסיף גבריאל" ,אבל
ריקים מתוכן".
"שמ ֵטה מוסקבה הפיץ בכוונה?"
"כמובן .יכול להיות שהם גם לחשו לו משהו באוזן כדי להלחיץ
אותו ,אבל סביר להניח שזה לא היה נחוץ .היתקליף היה לחוץ מאוד
ממילא .הם ידעו שרק צריך לשלוח אותו לאיזו מטלה ,והוא כבר יקפוץ
למסקנות בעצמו".
"הם רצו שהוא יערוק?"
"לא .הם רצו שהוא ינסה לערוק .יש הבדל עצום".
"למה לתת לו לעזוב את רוסיה מלכתחילה? למה לא לתלות אותו
מהקרסוליים עד שכל הסודות יישפכו לו מהכיסים? למה לא לירות לו
בעורף ולגמור עם זה?"
"כי הם רצו להפיק ממנו קודם קצת תועלת .כל מה שהם היו צריכים
זה את כתובת דירת המסתור שבה אני אחכה לו ,אבל זה היה החלק
הקל .רשימת התפוצה הייתה ארוכה ,והחפרפרת בטח נכללה בה.
כשהיתקליף הגיע לווינה ,היה להם שם מתנקש מוכן וצוות מעקב עם
מצלמות עדשה ארוכה בבניין ממול".
"אני עדיין מקשיב ",אמר סימור בטינה.
"לזה שהם הרגו את היתקליף מתחת לחלון שלי ומרחו את התמונה
שלי על פני האינטרנט היה יתרון אחד ברור .זה יצר את הרושם שאני
