Page 151 - 6222
P. 151
29
יערות וינה ,אוסטריה
"זה לא נכון ,עוזי! מאיפה נכנס לך רעיון כזה?"
"אל תקרא לי בשם האמיתי שלי .אני מסייה לאפון ,זוכר? או שקשה
לך לזכור את השמות של כל המפעילים שלך בלי להתבלבל?"
הם התקדמו בשביל מכוסה שלג רמוס .מימינם טיפסו העצים על
גבעה מתונה ,ומשמאלם הם שקעו לתוך בקיע בעמק קטן .שמש כתומה
הייתה תלויה נמוך בשמיים והאירה היישר על פניהם .מיכאל הלך
כשלושים מטר מאחוריהם .מעילו היה מכופתר בהידוק ,משמע הוא
העביר את אקדחו מהירך אל הכיס.
"כמה זמן ,ורנר? כמה זמן אתה עובד בשבילם?"
"עוזי ,באמת ,אתה חייב לחשוב בהיגיון".
נבות עצר פתאום ולפת את מרפקו של שוורץ ,שהעווה את פניו
בכאב .למרות הקור העז הוא הזיע.
"מה אתה הולך לעשות ,עוזי? להרביץ לי?"
"את זה אני אשאיר לו ".נבות העיף מבט במיכאל ,שעמד ללא ניע
בהמשך השביל ,צילו הארוך מתוח מאחוריו.
"הגווייה ",הפטיר שוורץ בבוז" .שיחת טלפון אחת ,והוא ֵישב כמה
שנים בכלא האוסטרי על רצח .וגם אתה".
"לך על זה ,ורנר ",אמר נבות ביתר בוז" .תרים טלפון".
ורנר שוורץ לא שלח יד לטלפון שלו .בהינף אחד של מפרק ידו
העבה נבות השליך אותו על השביל ,עמוק יותר לתוך היער.
