Page 150 - 6222
P. 150
150דניאל סילבה|
במבטא ובסגנון של מסייה לאפון ,כתב המסעות הצרפתי ממוצא
ברטוני — השיב" ,עוד דקה ,בבקשה .אני מחכה לחבר שלי".
עשר דקות נוספות חלפו ,ועדיין לא היה לו זכר .אבל נבות לא היה
מודאג; הוא קיבל דיווחים קבועים מאנשי המעקב .ורנר נתקע בפקקים
מחוץ לעיר .לא היו שום ראיות לכך שעוקב אחריו מישהו מהארגון שבו
עבד או ממטה מוסקבה.
סוף־סוף עצרה מכונית מחוץ לחלון של מיכאל ,ודמות יחידה הגיחה
ממנה ,ורנר שוורץ .כשנכנס למסעדה הבעלים לחץ את ידו במרץ כאילו
הוא שואב מים מבאר ,והוביל אותו לשולחן שבו ישב נבות .ניכר בבירור
שוורנר מאוכזב מהיעדר היין .על השולחן הייתה רק קופסה דקורטיבית
קטנה מבוטיק שוקולד וינאי.
"תפתח אותה ",אמר נבות.
"כאן?"
"למה לא?"
ורנר שוורץ הרים את המכסה והביט פנימה .לא היה שם כסף ,אלא
רק פתק קצר שנבות כתב בגרמנית .ידו של ורנר שוורץ רעדה כשקרא
אותו.
"אולי כדאי שנטייל ביער לפני ארוחת הצהריים ",אמר נבות וקם על
רגליו" .זה יעורר לנו את התיאבון".
