Page 149 - 6222

‫‪28‬‬

‫יערות וינה‪ ,‬אוסטריה‬

‫רשומות המבצע — לא היה לו שם קוד‪ ,‬לא אז ולא בכלל — יעידו שאת‬
‫המכה הראשונה במצוד אחר החפרפרת הנחית לא גבריאל‪ ,‬אלא קודמו‬
‫ביש המזל‪ ,‬עוזי נבות‪ .‬השעה הייתה שתיים וחצי בצוהרי אותו יום‪,‬‬
‫המקום היה אותה בקתה בפאתי יערות וינה שבה סעד נבות שלושה‬
‫שבועות לפני כן‪ .‬זה נראה כמו רשלנות באומנות הריגול‪ ,‬אבל למעשה‬
‫הרשלנות הייתה מכוונת‪ .‬נבות רצה שוורנר שוורץ יחשוב שהכול כרגיל‪.‬‬

‫כדי לשמור על הבטיחות שלו‪ ,‬הוא רצה שגם הרוסים יחשבו ככה‪.‬‬
‫אבל לפני שהגיע לווינה‪ ,‬נבות לא השאיר שום דבר ביד הגורל‪ .‬הוא‬
‫בא לא מהמזרח‪ ,‬מאזור האומות החתומות על ברית ורשה שמתה זה‬
‫מכבר‪ ,‬אלא מהמערב — מצרפת וצפון איטליה‪ ,‬ולבסוף לתוך אוסטריה‬
‫עצמה‪ .‬הוא לא נסע לבד; מיכאל אברמוב הצטרף אליו כבן לוויה ושומר‬
‫ראש‪ .‬בתוך המסעדה הם ישבו בנפרד‪ ,‬נבות בשולחנו הקבוע‪ ,‬השולחן‬
‫שהזמין מראש תחת השם לאפון‪ ,‬ומיכאל ליד חלון‪ .‬כפתורי הז'קט‬
‫שלו היו פתוחים כדי לאפשר גישה קלה לאקדח‪ ,‬שאותו חגר על ירכו‬
‫השמאלית‪ .‬לנבות היה אקדח משלו‪ SP-21 ,‬ברק‪ .‬עבר זמן רב מאז נשא‬
‫אקדח‪ ,‬והוא פיקפק ביכולתו להפעיל נשק במקרה חירום בלי להרוג את‬
‫עצמו או את מיכאל אגב כך‪ .‬גבריאל צדק; נבות מעולם לא היה מסוכן‬
‫במיוחד עם כלי נשק בידו‪ .‬אבל בכל זאת‪ ,‬הלחץ העדין של הנרתיק‬

‫כנגד תחתית עמוד השדרה שלו היה מרגיע‪.‬‬
‫"בקבוק גרינר ולטלינר?" שאל בעל המסעדה השמנמן‪ ,‬ונבות —‬