Page 157 - 6222
P. 157

‫האישה האחרת ‪|157‬‬

                      ‫"הרשויות באוסטריה לא היו מזילות דמעה‪".‬‬
‫נבות קמץ וריפה את אגרופו כמה פעמים וספר לאט עד עשר‪ ,‬אבל‬
‫זה לא עזר‪ .‬המכה הונחתה על בטנו השמנה של ורנר שוורץ‪ ,‬מקום שבו‬
‫לא יישאר סימן‪ .‬זו הייתה מהלומה כבדה‪ .‬כבדה עד כדי כך שנבות‪ ,‬ולו‬
‫לרגע‪ ,‬תהה אם המקור הוותיק שלו משכבר הימים יקום ממנה אי־פעם‪.‬‬
‫"אבל זה לא כל מה שסרגיי אמר לך‪ ,‬נכון?" שאל נבות את הדמות‬
‫המתפתלת הנשנקת לרגליו‪" .‬הוא היה משוכנע שאני אבוא לבקר אותך‬

                                                   ‫אחרי שקירוב מת‪".‬‬
                          ‫ורנר שוורץ לא ענה; הוא לא היה מסוגל‪.‬‬
‫"שאני אמשיך‪ ,‬ורנר‪ ,‬או שאתה רוצה לספר את שאר הסיפור?‬
‫החלק שבו סרגיי אמר לך ליצור אצלי את הרושם‪ ,‬שלראש תחנת‬
‫ה־‪ MI6‬בווינה יש ח ֵברה בשווייץ‪ .‬הם הרגו גם אותה‪ ,‬אגב‪ ",‬שיקר‬
‫נבות‪" .‬אני מנחש שאתה הבא בתור‪ .‬למען האמת‪ ,‬אני מופתע שאתה‬

                                                            ‫עדיין חי‪".‬‬
    ‫נבות שלח יד‪ ,‬וללא מאמץ הקים את האוסטרי השמן על רגליו‪.‬‬

       ‫"אז זה נכון?" השתנק ורנר שוורץ‪" .‬באמת הייתה בחורה?"‬
‫נבות הניח את ידו על מרכז גבו של ורנר שוורץ ודחף אותו למעוד‬
‫במורד השביל‪ .‬שרידי השמש האירו כעת את גביהם‪ .‬מיכאל צעד בראש‬

                                                         ‫באור הדועך‪.‬‬
            ‫"מה הם זוממים?" שאל שוורץ‪" .‬מה התוכנית שלהם?"‬
‫"אין לנו מושג‪ ",‬ענה נבות‪ ,‬לא בכנות‪" .‬אבל אתה הולך לעזור‬
‫לנו לגלות‪ .‬אחרת נספר למפקד שלך ולשֹר שלך שעבדת בשביל מטה‬
‫מוסקבה‪ .‬כשנסיים איתך העולם יאמין שאתה זה שנהג במכונית שדרסה‬

                                                ‫את אליסטר יוז בברן‪".‬‬
   ‫"ככה אתה מתייחס אלי‪ ,‬עוזי? אחרי כל מה שעשיתי בשבילך?"‬
‫"במקומך הייתי נזהר‪ .‬יש לך הזדמנות אחת להציל את עצמך‪ .‬עכשיו‬
‫אתה שוב עובד בשבילי‪ .‬באופן אקסקלוסיבי‪ ",‬הוסיף נבות‪" .‬חסל סדר‬

                                    ‫המשחקים הכפולים והמשולשים‪".‬‬
‫צלליהם התפוגגו‪ ,‬העצים כבר כמעט נעלמו מעין‪ .‬מיכאל היה קו‬

                                                          ‫שחור קלוש‪.‬‬
‫"אני יודע שזה לא ישנה כלום‪ ",‬אמר ורנר שוורץ‪" ,‬אבל אני רוצה‬

                                                            ‫שתדע —"‬
   152   153   154   155   156   157   158   159   160   161   162