Page 160 - 6222
P. 160
160דניאל סילבה|
הוא חייך בחמימות" .שבי .ת־ת־תשתי איתי משהו".
"עוד קצת מוקדם ,לא?"
"שטויות .הם מכינים מרטיני קטלני .אני לימדתי אותם".
וכך ,היא כתבה ,התחיל הכול ,עם משקה בבר במלון סנט ג'ורג'ס,
ואז משקה נוסף ,ואז משקה שלישי לא מומלץ ,שאחריו בקושי הייתה
יכולה לעמוד ,קל וחומר ללכת .הוא התעקש באבירות ללוות אותה
בחזרה לדירתה ,ושם הם שכבו לראשונה .בתיאור האקט היא שוב נקטה
פרוזה פשוטה של כתבים ,מאחר שזיכרונה מהמאורע היה מטושטש
מרוב אלכוהול .היא זכרה רק שהוא היה עדין מאוד ומיומן למדי .הם
שכבו שוב למחרת אחר הצהריים ,וגם באחר הצהריים הבא .ואז ,כשרוח
ים תיכונית קרה טילטלה את החלונות ,היא אזרה אומץ ושאלה אם זה
נכון ,מה שאמרו עליו בשנות החמישים באנגליה.
"אני נראה כמו אחד שיכול לעשות דבר כ־כ־כזה?"
"האמת שלא".
"זה היה ציד מכשפות אמריקאי .הם האנשים הכי נוראים בעולם,
האמריקאים ,והישראלים במקום שני".
אבל מחשבותיה דהרו מהר יותר מהעיפרון ,וידה התעייפה .היא
הביטה בשעון היד מפלסטיק והופתעה לגלות שכבר כמעט שש; היא
כתבה כל אחר הצהריים .מאחר שדילגה על ארוחת הצהריים היא גוועה
ברעב ,ולא היה שום דבר אכיל במזווה ,שכן גם על הביקור היומי
בסופרמרקט היא דילגה .היא החליטה שערב בעיר יעשה לה טוב.
רביעיית נגנים ממדריד עמדה לבצע יצירות של ויוולדי באחת הכנסיות;
לא בדיוק בילוי נועז ,אבל זאת תהיה הפוגה מבורכת מהטלוויזיה .הכפר
אמנם היה יעד תיירותי ,אבל מבחינה תרבותית היה שומם מאוד .היו
מקומות אחרים באנדלוסיה שבהם הייתה מעדיפה להשתקע אחרי
הגירושים — סביליה ,למשל — אבל החבר לברוב בחר את העיירה
הלבנה כעצם בין ההרים" .אף אחד לא ימצא אותך כאן לעולם ",הוא
אמר .ובמילים "אף אחד" הוא התכוון ל ִבתה.
היה קר בחוץ .הרוח הלכה והתחזקה .ואן חנה שמונים ושבעה צעדים
לאורך השביל ,ליד השוליים הסלעיים ,כמו באקראי ,כאילו ננטש.
ריחות בישול עמדו ברחובות העיירה הפתלתלים ,ואורות חמימים בערו
בחלונות הבתים הקטנים .היא נכנסה למסעדה היחידה ברחוב סן חואן
