Page 159 - 6222
P. 159
31
אנדלוסיה ,ספרד
באותו יום אחר הצהריים ,בעיירה הלבנה כעצם בהרי אנדלוסיה ,הזקנה
שכונתה בבוז לה ל ֹוקה ולה ר ֹוחה ישבה לשולחן הכתיבה בגומחה
שמתחת למדרגות ,וכתבה על הרגע שבו ראתה לראשונה את הגבר
שעתיד לשנות את מסלול חייה לנצח .הטיוטה הראשונה ,שאותה
השליכה לאח בגועל ,הייתה ִּפסקה מליצית ומצועצעת עמוסת כינורות
ולבבות מפרפרים וחזות רוטטים .כעת היא אימצה סגנון תמציתי של
עיתונאים עם דגש על שעה ,תאריך ומקום — אחת וחצי בצהריים ביום
חורף קריר בתחילת ,1962הבר במלון סנט ג' ֹור ֶג'ס שעל שפת הים
בביירות .הוא שתה וודקה עם מיץ ירקות וקרא את הדואר שלו ,גבר
נאה אם כי חבוט מעט שחגג חמישים לא מכבר ,עם עיניים כחולות
משובצות בפנים חרושי קמטים וגמגום כבד שהקסים אותה .היא הייתה
אז בת עשרים וארבע ,קומוניסטית מסורה ,ויפה להפליא .היא אמרה לו
את שמה ,והוא אמר לה את שמו ,שאותו כבר ידעה .ה ַּכתב המפורסם
ביותר אולי ,או הידוע לשמצה ביותר ,בביירות.
"לאיזה עיתון את כותבת?" הוא שאל.
"כל עיתון שידפיס את המאמרים שלי".
"את טובה?"
"לדעתי כן ,אבל העורכים בפריז לא משוכנעים".
"אולי אוכל לעזור .אני מכיר הרבה אנשים חשובים במזרח התיכון".
"ככה שמעתי".
