Page 24 - 6222
P. 24
24דניאל סילבה|
הוא לבש סוודר קרדיגן מתחת למקטורן טוויד מקומט ,ואת צווארו
עטף צעיף אסקוט .שערו היה מקליש ופרוע; תווי פניו חסרי ייחוד,
מהסוג שנשכח בקלות .זה היה אחד מנכסיו החשובים ביותר .אלי לבון
נראה כמו אחד מאותם ק ֵשי יום .אבל למעשה היה טורף מטבעו ,שיכול
לעקוב אחרי סוכן מודיעין מיומן או טרוריסט קשוח בכל רחוב בעולם
בלי למשוך ולו שביב תשומת לב .הוא ניהל את חטיבת המשרד הידועה
בשם נביעות .עם סוכניה נמנו אומני מעקב ,כייסים ,גנבים ומומחים
בשתילת מצלמות נסתרות ומכשירי האזנה מאחורי דלתות נעולות.
הצוותים שלו בבודפשט היו עסוקים מאוד באותו ערב.
הוא החווה בראשו לעבר אחד המחשבים .על הצג נראה גבר יושב
ליד שולחן כתיבה בחדר מלון יוקרתי .תיק סגור היה מוטל למרגלות
המיטה .לפניו היו מונחים טלפון נייד ואמפולה.
"זאת תמונה?" שאל גבריאל.
"וידיאו".
גבריאל הקיש על צג המחשב.
"הוא לא יכול לשמוע אותך ,אתה יודע".
"אתה בטוח שהוא עדיין חי?"
"הוא מת מפחד .הוא לא הזיז שריר בחמש הדקות האחרונות".
"ממה הוא מפחד כל כך?"
"הוא רוסי ",אמר לבון ,כאילו עובדה זו לבדה מסבירה הכול.
גבריאל בחן את היתקליף כאילו היה דמות בציור .שמו האמיתי
היה קונסטנטין קיר ֹוב ,והוא היה אחד המקורות החשובים ביותר של
המשרד .רק חלק קטן מהמידע של קירוב נגע ישירות למצב הביטחוני
של ישראל ,אבל העודף האדיר הוכיח עד מאוד את ערכו בלונדון
וב ַלנגלי ,מקום משכנם של ראשי ה־ MI6וה־ ,CIAשבלעו בשקיקה כל
מצבור סודות שנשפך מתיק המנהלים של הרוסי .האנגלים והאמריקאים
לא אכלו בחינם .שני שירותי הביון עזרו במימון המבצע ,והבריטים
— אחרי הרבה לחצים תוך־ארגוניים — הסכימו להעניק לקירוב מקלט
בממלכה המאוחדת.
אלא שהפרצוף הראשון שהרוסי יראה לאחר עריקתו יהיה של
גבריאל אלון .לגבריאל הייתה היסטוריה ארוכה ומדממת עם המודיעין
הרוסי ואנשי הקרמלין .משום כך הוא רצה לקיים בעצמו את התשאול
