Page 88 - 6222
P. 88

‫‪15‬‬

               ‫השגרירות הבריטית‪ ,‬וושינגטון‬

‫לראש שירות המודיעין החשאי של הוד מלכותה לא היה מטוס פרטי‬
‫משלו — רק ראש הממשלה זכה להטבה כזאת — כך שגרהם סימור‬
‫חצה את האוקיינוס האטלנטי למחרת בבוקר בטיסה פרטית במטוס‬
‫מנהלים מסוג פלקון‪ .‬משלחת קבלת הפנים של ה־‪ CIA‬חיכתה לו‬
‫במסלול ההמראה של נמל התעופה הבינלאומי וושינגטון דאלס‬
‫והסיעה אותו במהירות על פני אזור הפרוורים של צפון וירג'יניה‪ ,‬עד‬
‫למתחם השגרירות הבריטית בשדירות מסצ'וסטס‪ .‬כשהגיע לשם הוא‬
‫ל ּווה למעלה לפגישה רשמית עם השגריר‪ ,‬שאותו הכיר כמעט כל חייו‪.‬‬
‫האבות שלהם שירתו יחד בביירות בתחילת שנות השישים‪ .‬אביו של‬

                 ‫השגריר עבד במשרד הפנים‪ ,‬אביו של סימור ב־‪.MI6‬‬
     ‫"ארוחת ערב היום?" שאל השגריר כשליווה את סימור לדלת‪.‬‬

                                       ‫"אני חוזר ללונדון‪ ,‬לצערי‪".‬‬
                                                           ‫"חבל‪".‬‬

                                                        ‫"בהחלט‪".‬‬
‫העצירה הבאה של סימור הייתה בתחנת ‪ MI6‬ששכנה מאחורי‬
‫דלת כמו של כספת בבנק‪ ,‬ממלכה סודית נפרדת מיתר השגרירות‪.‬‬
‫זאת הייתה התחנה הגדולה ביותר של ה־‪ ,MI6‬ללא מתחרות‪ ,‬וללא‬
‫ספק החשובה ביותר‪ .‬בהתאם להסכם קיים‪ ,‬הסוכנים לא ניסו לאסוף‬
‫מידע על אדמת ארצות הברית‪ .‬הם תיפקדו כאנשי קשר עבור הקהילה‬
‫המתרחבת של שירות המודיעין האמריקאי‪ ,‬שראתה בהם לקוחות‬
   83   84   85   86   87   88   89   90   91   92   93