Page 104 - 16823

‫‪ | 104‬איתן מאירי‬

‫‪ .4‬הנפגע מזדהה עם המתעמר‬

‫המתעמר מתעתע בנפגע‪ ,‬מפעיל עליו מניפולציות רגשיות‪ ,‬מקרב אותו‬
‫ומרחיק אותו לסירוגין‪ ,‬מפיל ומציל אותו לחלופין‪ ,‬כחתול המשחק בעכבר‪.‬‬
‫התנהגות זו משרה בנפגע בלבול וחוסר ביטחון‪ ,‬יוצרת בו תלות ומתישה‬

‫אותו נפשית וגופנית‪.‬‬

‫מטבענו אנחנו נוטים להזדהות עם אנשים חזקים ובעלי עמדת כוח‪ ,‬בטוחים‬
‫בעצמם‪ ,‬רהוטים‪ ,‬לא פעם גם בעלי הופעה מרשימה ומראה מטופח‪ .‬חלק‬
‫גדול מהמתעמרים הם כאלה‪ .‬יתר על כן‪ ,‬בשלבים ראשוניים‪ ,‬בטרם נחשפה‬
‫התרמית‪,‬רביםמהםנתפסיםכאנשיםאמפתיים‪,‬בעליערכיםנאצלים‪.‬הנפגע‬
‫מבקש לרצות את הדמות העוצמתית והמרשימה כביכול‪ ,‬ואז מתפתחת‬
‫אצלו מעין "תסמונת שטוקהולם" – סוג של הזדהות עם התוקפן‪ .‬התסמונת‬
‫זכתה לפרסום ולהכרה ציבורית לראשונה בעת שוד בנק בשטוקהולם‪,‬‬
‫שבדיה‪ ,‬כשבני ערובה שנכלאו בבנק פיתחו הזדהות עם השודדים עד כדי‬
‫כך שהיו מוכנים לעזור להם בפשעם וחששו להשתחרר מהם‪ .‬ההזדהות‬
‫עם התוקפן היא מנגנון הישרדות פסיכולוגי שהרציונל שלו הוא‪ :‬אם אני‬
‫והתוקפן חד הם ואנו פועלים יחד‪ ,‬אני מוגן‪ ,‬כי הרי אני לא אפגע בעצמי‪.‬‬

‫אנשים נוטים להזדהות עם אנשים הדומים להם או עם מי‬
‫שהם רוצים להידמות להם‬

‫‪ .5‬הנפגע סבור שלא יאמינו לו‬

‫הנפגע מרגיש מראש נחיתות וחולשה מול המתעמר‪ ,‬מעצם מקומו‬
‫בהיררכיה הארגונית וסמכותו בחברה‪ ,‬בין אם המקום אמיתי או מדומה‪,‬‬