Page 171 - 28222
P. 171
הזקיף | 171
ריצ'ר פנה לאחור .האישה שראה נוהגת בטויוטה עמדה ליד
יריעת ברזל גלי צמודה לקיר .היא כנראה יצאה בזהירות ובדממה
מאחוריו .לבושה בשחור מכף רגל ועד ראש .שערה אסוף בקוקו,
ומכתפה משתלשל תרמיל טקטי קטן .בידה החזיקה אקדח .גלוק .19
ריצ'ר הסכים עם הבחירה שלה .קומפקטי .קל להסתרה .ואמין .סיכויי
החטאה קלושים עד לא קיימים .היד שלה נראתה יציבה .והוא מטרה
לא קטנה .הם עמדו במרחק חמישה מטרים זה מזו .אם יתנפל עליה,
יהיו לה חמישה־עשר ניסיונות לפגוע בו ,בהנחה שהמחסנית שלה
מלאה .שישה־עשר ,אם כבר יש כדור בבית הבליעה .יותר משלוש
הזדמנויות ל ֶמטר .סיכויים שלא מצאו חן בעיני ריצ'ר.
"אף פעם לא הייתי איש שיחה ",הוא אמר.
"אז רק תקשיב .אני יודעת הרבה עליך .מספיק כדי להאמין שאני
יכולה לבטוח בך .אני צריכה לאזן את המאזניים .ואני צריכה לעשות
את זה מהר .אז אני הולכת לספר לך סיפור אחד מהעבר שלי .אבא
שלי היה איש סטנפורד .הוא רצה שאלך בעקבותיו ,אבל לי היו
רעיונות אחרים .רציתי ללמוד באנגליה ,אז הגשתי מועמדות לאחד
הקולג'ים שם .אחד הוותיקים .לא משנה איזה .אבל בגלל שהייתי זרה,
הייתי צריכה לעבור כמה מכשולים נוספים .אחד מהם היה כתיבת
חיבור מיוחד .בלי הגבלת מילים .בלי הגבלת זמן .ובלי שאוכל לבחור
את הנושא .הכותרת שהם נתנו לי הייתה ,מהו סיכון? רוצה לדעת מה
כתבתי?"
ריצ'ר לא ענה.
"שתי מילים .זה סיכון .זה עבד .התקבלתי .ולא שיקרתי .זה היה
סיכון .הכי גדול שלקחתי באותם ימים .עכשיו אני אקח סיכון עוד
יותר גדול .הכי גדול שלקחתי בחיי".
היא הורידה את התרמיל מכתפה וזרקה אותו היישר אל ריצ'ר.
הוא נחת לרגליו והעיף ענן אבק קל על נעליו.
"תרים אותו ",היא אמרה" .ותפתח".
התרמיל היה עשוי ניילון בליסטי שחור .הוא לא היה חדש .אחת
מרצועות הכתף נשחקה ,ופינות התרמיל היו שחוקות .פריט ציוד
