Page 169 - 28222
P. 169
הזקיף | 169
נקבתי בסכום גדול והוא לא מיצמץ .זה אומר לנו משהו .והייתה עוד
סיבה .נניח שקלוסטרמן הוא לא מה שהוא נראה .נניח שהוא עומד
איכשהו מאחורי הרצח של גרזה והניסיון לחטוף אותך .אתה רוצה
שהוא יחשוב שאנחנו לא מוכנים לשחק את המשחק? ככה יש לו
תמריץ להשאיר אותנו בחיים".
"אם כל כך חשוב לך להיות חופשי ובריא ,למה אתה מתכוון
לצעוד בעיניים פקוחות לתוך מארב?" שאלה סנדס" .השתגעת?"
"ממש לא ",אמר ריצ'ר" .ואני לא מתכוון לצעוד לתוך שום דבר.
הדרך הכי טובה להביס מארב היא להגיע ראשון לשטח .וזה מה
שאני הולך לעשות .אבל הלוגיסטיקה היא לא הדבר הכי חשוב .את
מתמקדת בדבר הלא נכון .תסתכלי על הפתק".
סנדס הרימה את פיסת הנייר .היא קראה אותה שוב ,באיטיות,
ובדקה את צידה השני" .מה? אני לא רואה כלום".
"שתי המילים הראשונות .מה המשמעות שלהן?"
"רומיאו ,ג'ולייט .ר ג' ריצ'ר .ג'ק .השם שלך".
"בדיוק .מישהו הפך את זה לאישי .אני כבר לא איזה אלמוני
שמשבש את התוכניות .הם רודפים אחריי מפורשות .הם צריכים
להבין שזה הצעד הלא נכון".
ריצ'ר החנה את המכונית של מרטי כחצי מייל דרומית למפעל ,ואת
המשך הדרך עשה ברגל .הוא נע לאט .נעצר לעיתים קרובות ,אבל אף
פעם לא במרחקים קבועים .הוא לא המשיך עד שהיה משוכנע שאיש
לא עוקב אחריו .ואיש לא צופה בו .השעון בראשו הראה .10:45
שבעים וחמש דקות לפני מועד הפגישה .הוא היה מעדיף חלון זמן
ארוך יותר ,אבל הניסיון לימד אותו ששבעים וחמש דקות יספיקו.
בתשע פעמים מתוך עשר.
ברגע שהופיע המבנה הנטוש ,ריצ'ר ידע ששום עלילה של רוחות
רפאים לא הייתה יכולה להרחיק אותו ממקום כזה כשהיה ילד .וגם לא
את אחיו ג'ו .היו שם יותר מדי קורות ברזל לטיפוס .יותר מדי גומחות
וכוכים להסתתר בהם .יותר מדי סיכויים להתקפות חזיתיות ו ִמפלטים
