Page 274 - 28222
P. 274
27
ריצ'ר בילה שפע של זמן במקומות שלא רצה להיות בהם .בעיקר
במסגרת השירות הצבאי .מקומות שהיו חמים מדי .או קרים מדי.
מקומות שכל מה שזז בהם רצה לנשוך אותו .או כל מי שפגש רצה
להרוג אותו .אבל באותם ימים לא הייתה לו בחירה לאן ללכת .הוא
ציית לפקודות .ולפחות קיבל על כך שכר.
ריצ'ר לא רצה להיות בלינקולן .אף אחד לא שילם לו .וכן הייתה
לו בחירה .האיש ממוסקבה אזק את מפרקי הידיים שלו באזיקונים
לפני שהתניע ,אבל זה לא היה מכשול .לא היה דבר קל בעולם
מלהמתין שהמכונית תאט ביציאה מהסמטה .לפתוח את הדלת.
לצאת החוצה .ולהסתלק .היה מספק יותר אמנם לתקוע מרפק בצד
ראשו של האיש ממוסקבה ורק אז לצאת .אבל בהתחשב בתפקיד
שהיה עליו לגלם — מאבטח במשרה חלקית לא מבריק במיוחד —
האפשרות הזהירה יותר הייתה לדלג החוצה ולתבל את המופע בקצת
דרמה .להיראות מבוהל .לזגזג על המדרכה ולזנק לחנות הקרובה
ביותר ,או לקפוץ לכביש .ריצ'ר ידע שיוכל לעשות את זה בצורה
משכנעת .זה לא מה שהדאיג אותו .הוא נשען לאחור במושב.
המכונית התחילה לנוע .עוד כמה שניות .עוד כמה מטרים והמשחק
יוכרע בניצחון.
ריצ'ר לא היה מודאג .לא עד שפישר רכנה קדימה והצמידה את
קצה משתיק הקול של הסוקום לבסיס הגולגולת שלו.
"אני יודעת מה אתה חושב ",היא אמרה.
נדמה שידה מפרכסת קלות .לא מספיק כדי להרחיק את האקדח
מעורו של ריצ'ר .לא מספיק כדי שהאישה השנייה תבחין בכך ממקום
